אז לאלבניה הגענו די במקרה. פסח הגיע. חופשה של 12 ימים. 12 ימים חשבנו לעצמנו ?
ליעד רחוק זה לא כל כך מתאים. טיסות שלוקחות זמן. נסיעות וכו'. במקור, חשבתי מרוקו, אבל לטיול מוצ'לרי עם טראק קטן היה נראה כי הזמן לא מספק. ואז חשבנו על אלבניה. יותר נכון, אני חשבתי.. למה ? לא ממש ברור. לא מדובר בחלום ישן שצריך להגשים. אין שום אלבני שאני מכיר שהלהיב אותי. פשוט המדינה הייתה שם… קצת קראנו, אז קצת תמונות, היה נראה מלהיב ביותר. אז יאללה. קנינו כרטיסים ונסענו. בדיעבד – החלטה מעולה.
"אבל זאת מדינה מוסלמית, לא ?" כולם אמרו לי. האמת שכן, אבל גם קירגיזסטן הייתה מדינה מוסלמית. ולא נראה שמדובר במדינה מוסלמית "טיפוסית"…בדיעבד, אלבניה היא אחת המדינות הסימפטיות והידידותיות לישראל בהן ביקרתי.
במקור, ידענו שלא ממש מדובר בשיא העונה. במיוחד לסוג הטיול שאותו רציתי לעשות שכלל טראק מגניב באלפים האלבניים בצפון המדינה. מצד שני, כמעט אף פעם לא ממש יוצא לי לטייל בעונה המתאימה, אז למה להתחיל עכשיו ?
מספר סוכנות טיולים שדיברנו איתן טענו ככה "אפריל זאת עדיין לא העונה. קצת קר. תיירים כמעט לא מגיעים". מצד שני, הם טענו שהיה חורף הזוי, כמעט ללא שלג וגשם (ממש כמו אצלנו למעשה) אז סביר להניח שמעברי ההרים יהיו פנויים משלג וסך הכל מדובר אמנם בסיכון, אבל בסיכון מחושב.
נו… אז לי זה הספיק וקנינו כרטיסי טיסה. בדיעבד, החורף ההזוי באמת שינה לנו מאוד את התוכניות. אבל, בסופו של דבר, לטובה !
אלבניה מהממת. כמעט כל מה שקראתי על אלבניה אכן התגשם. הנופים האלפיניים, השלגים, הירוק של העמקים, הארכיאולוגיה, אוכל בלקני מעולה, הנחמדות האינסופית של התושבים, הכנסת האורחים המהממת שלהם, החום הבלתי מוגבל אותו המקומיים מפגינים לאורחים, החופים האדריאטיים היפים, ותכלס, אפילו עיר הבירה שלהם הפתיעה ממש לטובה (למרות השיווק הנוראי של אלכס).
אלבניה היא מדינה משונה. המון תרבויות עברו בה והשאירו חותם כלשהו : היוונים, הרומים, הביזנטים, השבטים הגרמנים, הטורקים. אלבניה הכילה את כולם, עיכלה את כולם ויצרה שעטנז מיוחד שאין דומה לו בכל אירופה. אלבניה היא ארץ שרק כעת מתרוממת משנים ארוכות של משטר נוקשה, סגירוּת הרמטית לעולם (בסגנון צפון קוריאני ידוע לשמצה) והתמוטטויות כלכליות שגרמו למדינה לעמוד בפני פשיטת רגל טוטאלית בשל מושחתות מדינית אדירה בשילוב של תמימות וחוסר הבנה כלכלית. וגם לא מעט בטלנות. ממש לא מעט. נראה כאילו המדינה נמצאת כעת בבהלה של התפתחות כלכלית, תיירותית בשילוב של גילוי נהנתנות. התפתחות פירושה בנייה בכל מקום, בעיקר בכספיהם של אלבנים שעובדים בארצות אחרות כמו יוון, איטליה, גרמניה, אנגליה, ארהב וכיוב. אלפי שלדי בתים עומדים בכל מקום, נבנים באיטיות. אם בכלל. מאות תחנות דלק, ולצדן אלפי בתי קפה, שם יושבים בטלנים ומחוסרי עבודה (שכמובן הם רק גברים), והמון מכונים לשטיפת מכוניות.
אלבניה זולה ברובה (פרט ללינה), ונראית כאילו התקדמה בטירוף בעשרים השנים האחרונות. מצד שני, יש לה עוד הרבה מאוד לאן להתקדם. כבישים (ברמות איכות כלשהן) נסללו, יש תחבורה ציבורית, המון רכבים פרטיים. גסטהאוסים שמתרבים (אפילו בהרים) עם פינוקים אירופיים. לא מעט אלבנים שהיו מהגרים בעברם שדוברי אנגלית שמקלים מאוד על ההתנהלות.
ראש ממשלה כריזמטי (עם ביקורות לכאן ולכאן) שנראה שעושה לא מעט על מנת להכניס על אלבניה לקהילה האירופית כמדינה מן השורה ולא רק באירוויזון אלא בשאר תחומי החיים, כולל חלום כלשהו (שנכון להיום נראה יותר כמו חלום באספניה) להיכנס לאיחוד האירופאי תוך 6 שנים.
בין לבין, היות והתחבורה אמנם התקדמה במדינה, אם כי לא מספיק, הצלחנו להיות יום וחצי בקוסובו. ספק חבל ארץ אוטונומי מסרביה (על פי תפיסת ישראל ורוסיה) ספק מדינה עצמאית (שאינה מוכרת על ידי האום). מדינה שהמטבע המקומי שלה הוא אמנם אירו, אולם השימוש בו למעשה אינו חוקי ואינו מאושר על ידי האיחוד האירופאי.
מדינה שאמנם צמודה צמודה לאלבניה, אולם רחוקה ממנה שנים רבות. אמנם העם הוא אותו עם, אולם מרוחק ומתקדם ממנו. חציית הגבול בין שתי המדינות הינו חצייה של מאה שלמה. מדהים.
הגאווה של האלבנים בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה פשוט ראויה לציון. כל אלבני יידע לדקלם את "פרט הטריוויה" שאף יהודי לא נרצח במהלך מלחמת העולם השנייה באלבניה. שהאלבנים דאגו לשמור על היהודים, להסתיר אותם ולעזור להם. הרבה מאוד אלבנים קיבלו את תעודת ההוקרה של חסידי אמות העולם מארגון יד ושם. האלבניים יצאו מגדרם להציל יהודים ואף התחרו ביניהם על הזכות להציל.
הסיוע יוצא הדופן לו זכו היהודים באלבניה מקורו בבֶּסָה – קוד "הכבוד" – שמהווה עד היום הערך העליון במדינה. בֶּסָה פירושו "לקיים הבטחה". אדם המקיים את הבֶּסָה הנו אדם העומד בדברתו, חייו וחיי משפחתו ישמרו בדברתו.
מסע באלבניה הוא מפגש עם השילוב הבלתי נתפס של אסלאם וקומוניזם, ניתוק מוחלט – במרכזה של אירופה, נופי פרא, חקלאות שלא השתנתה במשך מאות שנים ואנשי הרים מכניסי אורחים.
בשורה התחתונה, לנסוע לאלבניה. כמה שיותר מהר לפני שייגמר. לפני שהיא תשתנה עוד. לפני שהמדינה תהפוך (וכולי תקווה שזה לא יקרה) למדינה אירופאית טיפוסית.
אלבניה ? ממש לא מה שחשבת !
קצת תמונות
פיקאסה
פליקר