פוסט קודם – שפיצברגן 25.07.2012
בשלושה ימים האחרונים עופר, ניר ואני מציינים כל נסיעה כנסיעה אחרונה. ככה זה. החיים תחת חוסר הודאות. חוסר ודאות השרטון שמלווה אותנו ואת איכות הטיול. בכל זאת, הורידו אותנו ב 7 בבוקר לסיור קצרצר של שעה. למה רק שעה למה ?
זה היה נראה כמו סיור בכוח. שככה בחברה יגידו לנו ש"הייתה עוד ירידה לחוף". “ירידת בונוס" יקראו לזה בסוף הקרוז.
אפילו לא הטלנו עוגן. ממש על הדרך. כאילו מדובר בסטוץ דוזיאקי. חפוז שכזה.
בכל אופן, ירידה קצרה, 7 בבוקר, קור מטורף, ונשארים רק על הסירות כמובן. בין לבין, רואים עוד דוב. הפעם דוב ישן. מוזר לומר, אבל אפשר להגיד שכמעט התרגלנו. הזוי ומוזר, אבל ממש ככה. אחרת, אי אפשר להסביר את מעט ההתלהבות שהופגנה שם. אולי בשל השעה המוקדמת ? אווירת האס"ק (אווירת סוף קרוז) ? מחסור בארוחת בוקר ? לא ברור. בכל אופן, הספקנו לראות עוד כמה אלקות, דוב ישן, שחף לבן כנף ושאר בעלי כנף. מסיבה לא ברורה – לא התמלאנו בהתרגשות.
פאפין
בקתת ציידים
לאחר עוד כמה שעות שיט, הגענו בשעה טובה ומוצלחת לנמל הבית – לליר. הובטח לנו סיור חלופי בעיר במקום יום הקרוז שהלך לו לאיבוד. פתאום, יש לנו ממש המון המון זמן בעיר. מה שכן, הגיעה לפנינו אוניית קרוזים ענקית שתפסה את המקום היחיד ברציף, אז נאלצנו לעגון במרכז הפיורד של ליר. כל ירידה לחוף – דורשת זודיאק. אז צוות האונייה הפעיל שירות מוניות זודיאק לחוף. משעשע. אני לא הייתי רוצה להתחלף איתם.. מזל שהם לא מפעילים מונה בכל נסיעות הזוידאק האלו.
לפני העלייה לקרוז הייתי בלחץ להספיק את כל האטרקציות המרכזיות בעיר, ופתאום – יש לנו יום וחצי בעיר. הזוי.
אז דבר ראשון, רצנו בין כל הסוכניות בעיר בשביל למצוא מדריך טיולים ליום מחרת. עופר ואני רצינו לעשות סיור רגלי לקרחון שמעל העיר, וכל סיור פה דורש ליווי חמוש. בכל שנייה אנחנו שומעים מורקים שונים ומשונים על תיירת שנטרפה על ההר הזה, וזוג תיירים שנאכל בעמק ההוא ושאר מקרי מוות שמקומם בתיקים באפילה. העניין הוא, שהנורווגים המרובעים האלה – מסתבר שכל מדריך פה שוריין כבר מראש. כל מה שרצינו זה הורה מלווה. אה בעצם, נשק מלווה. אבל שום נורווגי לא ממש הסכים לסידור הזה. מה העניינים איתכם ראבק ? גם ככה אין לכם הרבה מה לעשות פה חוץ מלעבוד עם תיירים ולעזור להם. מה כבר ביקשנו ? איזה M16 מחובר לאיזה נורדי גבוה ? לא מבין את זה. פעם הרי הייתם ויקינגים ? כבשתם חצי עולם, גיליתם את אמריקה ראשונים והסתובבתם חמושים ואלימים מכף רגל ועד ראש !! באקט של ייאוש, התחלתי לשאול אנשים ברחוב. תייר. ועוד תייר. ומקומי. ועוד מקומי. מפאדיחה לפאדיחה. אבל, מפתיע, אולם ובסופו של דבר, מצאתי בחור בלונדיני אחד, התנפלתי עליו בתחינה נואשת, סטודנט מקומי (פשוט לא להאמין שיש פה אוניברסיטה בכלל !!) שהסכים ללוות אותנו עם הקרבין האישי שלו, וזאת אחרי שצעקתי עליו "בוא איתנו, בוא איתנו בוא איתנו". מעולה ! פאדיחה מטורפת, אבל השגתי את מה שאני רוצה….
לאחר מכן הצטרפנו לטיול המאורגן הממונע של הקרוז. הגענו לאוסף של בקתות ישנות. בשפה המקומית מדובר בסוג של בקתת ציידים משוחזרת בפאתי הפיורד. בשפה שלי – מלכודת תיירים טיפוסית, שעובדת עלי כל פעם מחדש. חוות כלבים הקיימת שם היום המשמשת את המקומיים, בעיקר בחורף. בנוסף, מוצגים מספר שחזורים שונים ומשונים של מלכודות דובים, פירמידות לייבוש ציד כלבי ים, ובנוסף – עמדת טעימה לבשר Seal. תכלס, בשר טעים, אבל עם After Taste מבחיל ומבהיל של דם. ערפדי משהו… בבבעעעההה
מיובשים
אגלי דם
נקניק Seal
נקניק Seal
לאחר מכן, המשכנו ב SITE SEEING הזקן הזה, ובדרך שוב חיות. איזה כיף !! הפעם איילי צפון קרובים מתמיד. נטשנו את האוטובוס שלנו, וכל זאת במטרה להתקרב לאיילים כמה שרק אפשר. המשכנו, ומייד אחר כך עוד זוג איילים. ופתאום, צצה מעליהם קשת בענן. רציני לחלוטין. אמיתי לחלוטין. כמעט כמו בחלום. כמעט כמו בדובוני אכפת לי. איזה סיום מוצלח לקרוז !!
אייל צפון
אייל צפון
בערב, סוג של אירוע פרידה. נאום סיכום של מנהל המשלחת. נאום (הגנה בעיקר, מדופן בהמון תירוצים מטופשים) של הקפטן. שירי פרידה מצוות האונייה, ומצגת תמונות מכל השבוע האחרון. סיומו של שבוע חלומי. מלא דברים לא צפויים, הפתעות טובות, הפתעות לא טובות, ומלא מלא מלא חוויות וזכרונות. הרגשת ריקנות מתחילה לפעפע פתאום. אני אוהב את זה ? לא אוהב את זה ? אוהב את השילוב ? איני בטוח…
בערב, עוד הספקנו לראות מרחוק (מאוד) את בנק הזרעים העולמי של נורווגיה. הכוונה לזרעי צמחים כמובן !! לא למשהו אחר…
האמת, מדובר בפרוייקט ממש יפה.
בעולם קיימים כ-1,400 מאגרי גנים צמחיים, אולם חלק גדול מהם ממוקמים במדינות הסובלות מחוסר יציבות פוליטית או מסביבה עוינת אשר עלולים להשפיע לרעה על יציבות המאגר הגנטי לטווח הארוך. בנק הגנים הנורדי משמר זרעי צמחים מקומיים, הנתונים במצב של קיפאון, במכרה פחם נטוש באי סבאלברד מאז 1984. במקום נשמרות דוגמאות של 10,000 זרעים, המשויכים ל-2,000 סוגי צמחים מובחנים של 300 מינים שונים. בנוסף לכך נשמרות בו גם דוגמאות של זרעים מדרום אפריקה. בעתיד אמור מאגר הזרעים כולו להצטרף למאגר בכספת הזרעים הגלובלית של סבאלברד.
מטרת כספת הזרעים הגלובלית של סבאלברד היא לקיים "רשת ביטחון", מפני אירוע הכחדה של מאגר גנים מסורתי של צמחי מזון. בעוד אמצעי התקשורת מדגישים את חשיבות המאגר במקרה של אסון אזורי או אף עולמי, הרי שהוא יהיה כנראה שימושי בהרבה דווקא באירועים מקומיים, שחלקם מעשי ידי אדם. מיקום נבחר לאתר בזכות העובדה כי לא מתקיימת בו פעילות טקטונית והוא מתאפיין באקלים של קרח-עד, תנאים הנחשבים כמסייעים לשימור. גובה האתר, כ-130 מטר מעל פני הים, אמור להגן עליו גם במקרה של עליית מפלס הים כתוצאה מתהליך ההתחממות הגלובלית והמסת קרחוני הקטבים.
הבניה החלה בנוכחות ראשי ממשלות המדינות הנורדיות בחודש יוני 2006. עלות הבניה עמדה על כ-9 מיליון דולר. המבנה חצוב בעומק של 120 מטר בתוך הר העשוי מאבן חול, ומוגן במספר שכבות אבטחה. הפתיחה הרישמית של האתר נערכה ב-26 בפברואר 2008. הזרעים נשמרים בתוך אריזה מיוחדת בת ארבע שכבות אטומה ללחות, בטמפרטורה של 18- מעלות צלזיוס, הנדרשת לצורך שימור ארוך טווח. מעריכים כי גם במקרה של הפסקת פעילות מערכות הקירור יעברו מספר שבועות עד שהטמפרטורה תעלה ל-3- מעלות, המאפיינת את סלעי המכרה.
פוסט הבא – שפיצברגן 27.07.2012