זהו ! אחרי כמעט שבוע באלבניה סיימנו עם הצפון ! (בעיקר לשמחתה של אישתי…). סיימנו עם ההרים, עם השלג, עם הקור, עם הכפרים היפים והזמן לנסיעה לדרום אלבניה הגיע. הרעיון המקורי היה – טראק בצפון ואז נופש קטן בדרום.
אז התחלנו עם הנסיעה הארוכה הארוכה מהכפר בוגה עם התייר/חייל דרדלה האמריקאי והרכב השכור שלו עד לטיראנה. משם, אוטובוס ונסיעה ארוכה ארוכה עד כמעט לגבול יוון. 20 קילומטר מיוון עד לעיר סרדנה.
על פי ההמלצות שמצאנו, תכננו להמשיך דרומה עוד קצת עד לעיירת החוף קסמיל, אולם הגענו בשעת ערב מאוחרת ותחבורה ציבורית כבר לא ממש הייתה קיימת (בכל זאת, כבר הבנו שאנחנו לא ממש בעונה), אז מצאנו את עצמנו בגסטהאוס מוצי'לירי חביב ביותר במרכז העיר.
גם פה, הנחמדות האלבנית פשוט הדהימה אותנו.
לא היה לנו ממש מושג לאן ללכת, לאן לנסוע, איפה לישון וכבר אוטוטו מחשיך. בעסה 🙁
אז נהג מונית מקומי, עם 4 וחצי מילים באנגלית הסביר לנו שהוא מתקשר למישהו. והבחור התקשר לבעל הוסטל מקומי דובר אנגלית שוטפת שתוך 2 דקות וחצי הגיע אלינו והסביר לנו איפה אפשר לישון, שאין אוטובוסים ושאנחנו כמובן מוזמנים.
אז ברור, תכלס מדובר פה בעסק, אבל באפילו בעניין הזה – הם נחמדים, לא דוחפים אותך לקיר ונותנים את החופש שלך.
בכל אופן, התכנון הראשוני שלנו היה להמשיך בבוקר לעיירה קסמיל, שעל פי התמונות וההמלצות נראה כמו גן עדן קטן. לעומת זאת, התכנון של רוחות השמיים היו אחר לגמרי.
מאמצע הלילה – מבול אינסופי. מים, עוד מים ועוד מים. בתל אביב באותה שעה – שרב. 32 מעלות. איפה השמש בתל אביב ואיפה השמש שלנו ראבק.
בכל טיול תמיד אצלי זה ככה. לפחות יום גשם אחד שמכניס לנוהל של להישאר ספונים בחדר, לטייל בין מסעדות ולאכול המון, וכמובן – לדגור על הספר שסחבתי איתי מהארץ. גם כיף. איפה בארץ יש לי הזדמנות לסיים ספר ביום ברציפות ?
בין ממטר לממטר, ביקרנו באתר התיירות העיקרי (והיחיד) שיש לעיר להציע – שאריות בית הכנסת היהודי.
בשנות ה-80 חשפו ארכיאולוגיים כנסייה ביזנטית מהמאה החמישית לספירה במרכז העיר בכנסייה נמצאו מרבדי פסיפס רבים. לאחר שנים נמצא פסיפס באחד החדרים הצדדיים של המבנה סמל יהודי מובהק – מנורה בת שבעה קנים. בעקבות כך, נשלחה משלחת מחקר ישראלית לעונת חפירות בסרנדה. המשלחה גילתה סימנים לנוכחות יהודית גם באולם המרכזי של הכנסייה, ולא רק בחדר הצדדי. בפסיפס במרכז האולם, הבנוי כבזיליקה – מבנה ארוך שבמרכזו שתי שורות עמודים התומכות בתקרה מקומרת – נמצא תיאור של מבנה דמוי ארון קודש. עיטורים מסוג זה אופייניים מאוד לבתי כנסת בישראל. הם נמצאו בבתי כנסת עתיקים בטבריה, סוסיא, בית שאן ועוד.
בקיצור – גם שם בנינו בית כנסת.
היום, שאריות המבנה פתוח לציבור. עם זאת רצפת הפסיפס המפורסמת מכוסה עפר על מנת לשמר אותה. במקום רצפת הזכוכית מציגים במקום חתיכת קנווס מדובלל עם תמונה של הרצפה. פתרון קצת הזוי לטעמי…
בית הכנסת, סרנדה, אלבניה
ביום השני, השמש חייכה אלינו.
אז נסענו לביקור בעיר בוטרינט (Butrint) שהיא עיר עתיקה ואתר ארכאולוגי בדרום אלבניה. המקום היה מיושב מאז התקופה הפרהיסטורית והיה עיר יוונית, רומית ומושב בישוף עד שנזנח. ב-1992 הכריז ארגון אונסק"ו על המקום כאתר מורשת עולמית.
בוטרינט יושבת על גבעה מיוערת על חצי אי קטן שצורתו כשל עיגול בקוטר של חצי קילומטר, ומשקיפה אל תעלת ויוארי. תעלה זו שאורכה כ-5 ק"מ, מובילה ממצר קורפו החוצץ בין האי היווני קורפו לבין קו החוף של אפירוס, ומסתיימת בלגונה קטנה המכונה "אגם בוטרינט". השרידי הארכיאולוגים של העיר בוטרינט שוכנים על חופה הצפוני של התעלה ומוקפים על ידה מכל הכיוונים.
בוטרינט, סרנדה, אלבניה
בהמשך, הגענו לכמה שעות של שמש וחוף בעיירת החוף קסמיל.
איזה מהמם פה !!
צבע מים קאריבי ! המוני גוונים של כחול וירוק ! בהיר וכהה. משחקים שם צבע. חול לבן לבן. והכפר – עזה. מאות בניינים בצבעי שיט שונים, חצי בנויים, חצי ריקים. קוביות קוביות. עמודי בטון מזויין. הרוב, סחלה אחד גדול. שכונה. אבל הים יפה יפה. והשילוב – מרתק. פשוט שילוב הזוי ומקסים. אז אמנם, המים קרים מידי, אבל אנחנו התיירים היחידים וכל השקט והיופי הזה – כולו שלנו. אמנם לזמן קטן (עד ששוב העננים מכסים את השמיים), אבל זמן קטן ואיכותי.
סרנדה, אלבניה
וזהו. השמש שוקעת. חוזרים לסרדנה. מכירים עוד תיירים תרמילאים. אוסטרליה. סקוטלנד. שבדיה. ממש חווית BACKPACKER היסטורית כמו זאת שהייתה לפני עשר שנים. ארוחה אחרונה, ונסיעת לילה ארוכה לטיראנה.
From