היום השני היה מעניין כבר יותר. פתחנו בתור גדול לותיקן. הותיקן, המדינה הקטנה בעולם, עם היחס עושר/שטח הגבוה ביותר, קיבלה עצמאות רק בשנת 1929 מידי מוסילני במסגרת ההסכימים הלטרניים. אפילו הוא הבין את הצורך העז, בלהפריד את עניין הדת מעניין המדינה. חבל שזה הדבר היחיד הטוב שהוא הבין.
הוותיקן הוא מקרה נדיר של מונרכיה נבחרת, שאינה עוברת בירושה. המונרך הוא האפיפיור, והוא נבחר לכל ימי חייו על ידי מועצת הקרדינלים המתכנסת בוועידה מיוחדת הנקראת בלטינית "קונקלווה" (Conclave). לאפיפיור סמכויות עליונות בתחום התחיקתי, הביצועי והשיפוטי בכל הנוגע ל"כס הקדוש" ומדינת קריית הוותיקן.
"הכס הקדוש" הוא מכלול הסמכות והריבונות לניהול הכנסייה הרומית-קתולית ברחבי העולם. ככזה, הוא ישות משפטית שוות ערך למעמד מדינה. ניהול המדינה עצמה מואצל על ידי האפיפיור ל"ועדה האפיפיורית למדינת קריית הוותיקן". חוקי הדת תקפים במדינה, ובמקרים אותם אין הדת מכסה – חוקי רומא תקפים.
בתכלס, מדובר בכמה מבנים די גדולים, עם ים של חדרים ואוצרות אמנות אין ספור הממוקמים שם. מפות, פסלים, ציורים ועוד ועוד שהם שדדו מכל העולם.
חדר המפות
ובנוסף, הדבר המפורסם ביותר – הקפלה הסיסטינית. הקפלה, הייתה כנסייה הנמצאת בארמון האפיפיור. הקפלה מפורסמת בעיקר בזכות תקרתה עוצרת הנשימה וקירותיה, המעוטרים כולם בפסלים ובציורים מעשי ידי אומנים ידועי שם כגון: מיכלאנג'לו, סנדרו בוטיצ'לי, פינטוריקיו ולוקה סיניורלי. בקפלה מצויירים כמה עשרות ציורים הן מהתנ"ך והן מהברית החדשה כמעט כולם ע"י מיכלאנג'לו. הבחור עבר על החדר משהו כמו 4 שנים. ציור התקרה הגדול והמפורסם מחולק ל- 9 חלקים המבוססים על סיפורי התנ"ך (בריאה, מאורות, בריאת האישה, המבול ועוד ועוד). את היצירה מקיפים ציורים של נביאי ישראל: ירמיהו, יואל, יחזקאל, יונה, זכריה, ישעיהו ודניאל, כמו גם חמש הסיבילות, נביאות שחזיונותיהן מופיעים בספרים החיצוניים שחיברו יהודים-הלניסטיים.
הציורים מצויירים בשיטת פרסקו, שהיא טכניקת ציור קיר אשר מתבססת על ציור ישירות על טיח סיד לח. המונח מגיע מהביטוי האיטלקי a fresco שפירושה "טרי" או "באופן טרי". בטכניקה זו הצבע מתיבש יחד עם הטיח והופך לחלק אינטגרלי ממנו ומהקיר (להבדיל מטכניקות הציור אחרות, בהן הצבע והמצע עליו הוא מצויר מהווים שכבות נפרדות).
הבריאה של מיכאלאנג'לו
יצירת המאורות של מיכאלנג'לו
בותיקן
לאחר מכן, עברנו לכיכר פטרוס הקדוש.
פטרוס היה אחד משנים עשר שליחיו של ישו בברית החדשה (שישבו איתו לאכול בסעודה האחרונה), והוא נחשב לאפיפיור הראשון. שמו המקורי היה שמעון, ידוע גם בשם "כיפא", סלע, המקבילה הארמית ל"פטרוס".
פטרוס נחשב הבישוף הראשון של אנטיוכיה, ומאוחר יותר הבישוף של רומא, לכן נחשב גם האפיפיור הראשון. באותה עת האפיפיור היה רק ראש הקהילה הנוצרית, וכיום הקהילה גדלה לדת שלמה. לכן, האפיפיורים נחשבים ליורשיו של פטרוס (הוא סוג של הכהן הגדול), ולהם את סמכויותיו וזכויותיו. הם עונדים את טבעת הדייג, שמציינת את פטרוס כדמות הצדיק הדייג בעל המפתחות למלכות השמיים, שקיבל מישו. לכן המפתחות הם עד היום הסמל לסמכויותיו של האפיפיור.
בשנת 67 לספירה נתפס על ידי הרומאים ונצלב. לפי המסופר, הוא נצלב הפוך. לכן הצלב ההפוך כיום נקרא "צלב פטרוס".
הכיכר עוצבה על ידי ג'ובאני לורנצו ברניני בין השנים 1656 ו־1667 תחת פיקוחו של האפיפיור אלכסנדר השביעי. במרכז הכיכר ניצב אובליסק בגובה 25 מטרים שהובא ממצרים בשנת 37 לספירה בפקודת הקיסר קליגולה והוצב בכיכר בשנת 1585. הכיכר, שיכולה להכיל עד 400,000 איש, מוקפת משני עבריה באכסדרות עמודים מעוגלות.
כל אכסדרה כוללת 4 שורות של עמודים דוריים ותקרה כדי להגן מפני הגשם והשמש.
התכנון שביצע האדריכל ברניני יצר כיכר אליפטית בעלת מבנה של זרועות החובקות את המאמינים עם האכסדרות.
תכנון הכיכר נעשה מתוך הבנה של הפרספקטיבה של מי שעומד מול הכנסייה על מנת ליצור תחושה שהכיכר הרבה יותר גדולה מכפי שהיא באמת. הכיכר היא דוגמה קלאסית לאדריכלות הבארוק. תכנון הכיכרות בתקופת הבארוק התאפיין בכך שקודם כל תוכננה צורת החלל של הכיכר ולאחר מכן תוכננו הדפנות אשר מגדירות את החלל.
מיד נכנסו בזריזות (ובתור סביר) לכנסיית פטרוס הקדוש (שצמודה לכיכר מן הסתם). אותה כנסייה, שמהמרפסת שלה של נואם האפיפיור את הנאומים שלו.
בזיליקת פטרוס הקדוש, המבנה המרכזי של קריית הוותיקן, היא הכנסייה הגדולה בעולם והחשובה ביותר לקתולים. חשיבותה נובעת מהמסורת שמתחת לכיפת הבזיליקה קבור פטרוס הקדוש.
בזיליקת פטרוס הקדוש נבנתה בנקודה שבה נצלב (בשנת 67 לספירה). תחת המזבח העיקרי ישנו עוד מזבח המוקדש לפטרוס.
בחפירות הארכאולוגיות האחרונות שנעשו שם נתגלה חדר קבורה שבו היה קבור שלד אחד, אך ללא רגליו. הארכאולוגים משערים שהשלד הוא שלדו של פטרוס, מכיוון שהתקופה בין 60 לספירה לבין 70, והמקום הוא בזיליקת פטרוס הקדוש. הם חושבים שלאחר הצליבה נכרתו רגליו.
והעובדה הקובעת היא שהייתה בקבר רצועת טיח שיש עליו חריטה יוונית שבה כתוב "PETROS ENI", כלומר: "פטרוס נמצא שם".
סנט פיאטרו, והמרפסת של הבחור עם הכובע הגדול
סנט פיאטרו בכבודו ובעצמו
כיכר הכנסייה מהכיפה הדי גבוהה
מוזיאון הותיקן על כלל בנייניו
אחר הצהריים, עוד עשינו מעבר חד לכנסיית המשאלות, ששם מישהו הצליח להמציא מיתוס לפיו בהגיעו למזרקה על המבקר להשליך שני מטבעות לבריכה מעבר לכתפו כשגבו מופנה אל הבריכה. מטבע אחד אמור להבטיח כי יחזור לרומא ביום מן הימים, והמטבע השני נועד לקיים את משאלת לב.
המזרקה כוללת את דמותו של נפטון, אל הים, שפסלו ממוקם במרכזה בתוך גומחה. לצדו של נפטון עומדים הטריטונים וסוסי הים שעוזרים לו "לאלף את המים".
מזרקת המשאלות. אמורים לחזור אליה
שוב המזרקה. נראה אם זה יעבוד
