ארכיון | אירופה ערוץ RSS למקטע זה
29 ביולי 2012

פלאם 28.07.12 – 29.07.12 (Flam)


פוסט קודם – סיכום קרוז


משכימים מוקדם. גם היום. לוקחים רכב ומצפינים בקטנה לפיורד. כולה 6 שעות נסיעה…
נורבגיה, ארץ הפיורדים, היא ללא ספק אחת המדינות היפות בעולם, המציעה נופים פראיים וירוקים – ואנחנו נוסעים לראות אחד.
המטרה – העיירה פלאם השוכנת לצידו של פיורד אורלנדספיורדן .
מדובר בעיירת תיירים מטורפת, ובמלכודת תיירים מטורפת לא פחות. כמה ביקתות עץ צבעוניות וחמימות. בנייני חנויות מזכרות. המוני וואנים של תיירים זרים ומקומיים. ופיסת היסטוריה. העיירה שוכנת לצידו של פיורד יפה, ובעבר הייתה מיושבת בנורווגים מקומים. בעיירה 2 אטרקציות מרכזיות – רכבת למירדל ונופים. נופים, ברוך השם, לא ממש חסרים בנורווגיה, וכנל לגבי רכבות. מה שכן, הרכבת פה נחשבת אחת המיוחדות בעולם. כפי ש YNET טוענים, קטע מסילה קצר, באורך עשרים קילומטרים בלבד מחבר את צומת מירדאל (Myrdal) לעיירה פלאם (Flam) על גדת הפיורד אוורלאנד. הקטע נחשב לאחד ממסעות הרכבת המרהיבים בעולם ולאחד המבצעים ההנדסיים המרשימים ביותר. פלאם שוכנת כמאה קילומטרים ממזרח לברגן. כדי להגיע למירדאל, ממנה נוסעים לפלאם, צריך לנסוע ברכבת שמקשרת בין ברגן לאוסלו. עשרים מנהרות שאורכן הכולל יותר משישה קילומטרים נחפרו במהלך סלילת הנתיב. הרכבות שנוסעות בקו זה מצוידות בחמש מערכות בלימה שכל אחת מהן מסוגלת לבלום לבדה את הרכבת. במהלך המסע חוצים כמה נהרות, רואים קרחונים, פסגות מושלגות וחוות מבודדות. אחת התחנות המעניינות במהלך המסע היא העצירה ליד מפל המים המרשים בקיוספוסן.

אז אצה לנו דרכנו, ועשינו פעמינו לפלאם. בדרך, גשם. אבל בין הטיפות, המון המון הרים, נהרות, ירוק ירוק ירוק, ולא פחות מזה – מנהרות מנהרות מנהרות. הנורווגים לא אוהבים להרוס את הנוף ולבנות גשרים. במקום זה הם מעדיפים לחפור בתוך הרי הגרניט המטורפים. מנהרה של קילומטר. 2 קילומטר. 800 מטרים. ופתאום, גם מנהרה של 24 קילומטרים. מטורף ! איפה מנהרות הכרמל ואיפה זה. נראה שבהחלט יש לנו מה ללמוד מהם.

הכל, אבל באמת הכל ירוק פה

הכל, אבל באמת הכל ירוק פה

אז אחרי כל זאת, הגענו לפלאם היפה.

תכלס, לי המקום הזכיר את מתחם התחנה של תל אביב. מקום שפעם היה מרכזי. המון היסטוריה מקומית. רכבת. תחנה. שיפוץ מרהיב ביופיו. תוצאה ? יצירת אומנות וינטג'ית, ומטחנת כספים מטורפת.


מיד ביצענו את האטרקציה המרכזית – הרכבת למירדל ובחזרה. בדיעבד, חבל מאוד שלא ידעתי שאפשר לחזור באופניים במקום ברכבת. המוני תיירים חוזרים ירידה של 850 מטרים ממירדל עד לפלאם. סוג של דרך המוות מקומית. מילא… בדרך, עוצרים בכל מיני תחנות. מפלים, מקומות ישוב, הרים ומנהרות. באחת העצירות מסתבר, שיש שתי עלמות נורווגיות צעירות הרוקדות לצלילי מוזיקה נורדית מסורתית בקרבתו של מפל. זאת כל העבודה שלהן !! בכל עצירה של רכבת, לקפוץ מאיזו בקתה נסתרת, לנענע קצת את הגוף ולחזור ולהסתתר באותה בקתה. כמעט כמו העובדות באלנבי…

רכבת הפיורד

רכבת הפיורד


 

למחרת, החלטתי שאני מטפס על ההר שמעל הפיורד. השארתי את ניר ועופר לישון ויאללה להרים. מדובר בעלייה של כ – 800 מטרים לאחת הנקודות הגבוהות שמעל לעמק הפיורד. טרקון יומי, בין הרים ויערות ומוצלח ביותר. העיקר שהצלחתי להרגיש את נורווגיה ברגליים. זה הכי חשוב !

ושוב, ירוק

ושוב, ירוק

 

ושוב, ירוק

ושוב, ירוק

בערב, נפגשנו בשנית ועשינו סיור נוסף עם הרכב לנקודות תצפית שונות מרהיבות. בנוסף, עלינו לשיא הגובה, שוב באזור 900 מטר, אבל הפעם עם הרכב, והגענו לנקודות השלג. וואלה, לא מעט שלג בכלל, בהתחשב בעובדה שמדובר בסוף יולי. ראבק, לעיתים ראינו יותר שלג ממה שראינו בקוטב !! (טוב נו.. למרות ששם זה לא חוכמה…מדובר שם בגובה 0 ופה בגובה 1000) .

ושוב ירוק. ואני

ושוב ירוק. ואני

 

לבן, וגם אני לבן

לבן, וגם אני לבן

וזהו. לילה אחרון בפלאם. אין ספק שמדובר במקום מרהיב ביופיו, ברוגע שלו, ושהיה אמור לתת לנו טעימה ממוקדמת מהפיורדים של נורווגיה, ואין ספק שהמקום מילא את ייעודו.


פוסט הבא – אוסלו


 

28 ביולי 2012

סיכום קרוז


פוסט קודם – שפיצברגן 27.07.2012


טוב. אז אני אתחיל מהסוף.
היה מגניב. עוד חלום שהתגשם. הרגשה טובה. הרגשה מצויינת. הרגשה מספקת. אולם במידה מסויימת – הגשמה חלקית. גם בגלל המקום, גם בגלל מזל נאחס, וגם בגלל תזמון אישי בעייתי אחר…

אין ספק שהציפייה שלי הייתה יותר גדולה. למה ? כי הייתה לי נקודת השוואה בעייתית – אנטרקטיקה.
ברור. לא הכל היה מושלם אז. והזמן עושה אחלה אידאליזציה לעבר.
אז מה יש בה ביבשת הדרומית ?
הנופים הדרמטיים המטורפים, קרחוני ענק, כמות השלג שזכינו לה בטיול, כמות להקות הפינגווינים, תחנות המחקר הרבות, בעניין, בהרגשת הסופיות והסופניות, הקיצוניות והקטנות מול הטבע הבאמת אלים וחזק. וכמובן, שבמקרה שלי הייתי גם הרבה יותר צעיר, והיה מדובר בטיול ראשון מרגש במיוחד באופן קיצוני להחריד, משולב ב – 4 ימים של סיוט נוראי ומתמשך של מחלת ים.

מצד שני, גם הטיול לשפיצברגן הוא מהמם. מהנה בטירוף, מושקע, מעניין, מרתק, חיות, טבע ונופים (אם כי מרשימים פחות מאנטרקטיקה), אולם במקרה שלנו – שילוב של חוסר מזל מסויים בנושא הקרח (ולחשוב ששנה שעברה נתקעה ספינה במשך 4 ימים בשל חוסר אפשרות לעבור דרך שדות הקרח), חוסר מזל בנושא השרטון, כמות די נמוכה (ביחס לציפיות) של חיות, ונקודת השוואה בעייתית יצרה דיסונסס בציפיות.

אבל בתכלס, ראינו לא מעט. אפילו המון !
ראינו קרחונים, טיפסנו על קרח ים (מטורף !!!!) באמצע האוקיינוס הארקרטי (שוב, מטורף !!!), רחצנו באוקיינוס הארקטי הקפוא (ואפילו קיבלנו על כך תעודה), ראינו המוני ניבתנים, שחו לידינו ניבתנים, צפינו 3 פעמים בלוויתני Minke (לשניות ספורות וללא יכולת לצלם 🙁 ), מספר איילי צפון ליחכו לידנו עשב, הותקפתי ודיממתי על ידי שחפית קוטבית ערסית, רצה מולנו משפחת שועלי קוטב, שטנו מתחת למצוקי קינון דרמטיים של אלקות (כמות של למעלה מ – 120,000 פריטים), ראינו באמצע הלילה דוב קוטב אוכל ניתבן (רחוק מאוד. רחוק מידי. אכזבת הטיול), ראינו דוב בשנ"ץ, ראינו דובה וגור, Breaded Seals מנמנמים על שלג, ישנו והתעוררנו בשמש חצות, הורדנו צ'יסר וויסקי דוחה בקו הרוחב הצפוני 81 מעלות (רק 900 קילומטר מהקוטב המגנטי עצמו. פעמיים אורכה של מדינת ישראל..), ובשורה התחתונה – חווית קרוז מטורפת. באמת מטורפת. כיף שאפשר עדיין להתרגש. כיף שאפשר עדיין להרגיש.

אם אני אצטרך להמליץ למישהו לבחור בין שני טיולים – אנטרקטיקה או קוטב צפוני – אז זה כמובן תלוי. מבחינת נופים, דרמטיות, הרגשה אישית – אנטרקטיקה מנצחת בהליכה, עם קרחונים קשורים מאחורי הגב. מה שכן, צריך לעבוד בשביל זה קשה. קשה מאוד. ואולי – קשה מידי. צריך לעבור בשבילה את מעבר דרייק הנוראי והידוע לשמצה. מבחינת קלות ופשטות הגעה, הנאה שוטפת מהקרוז ללא סבל בין לבין, צפייה בחיות מיוחדות וייחודיות אחרות – אז כמובן הקוטב הצפוני. מדובר במקום מדהים. מרתק ומעניין. וכמו כל טיול בטבע, דורש הרבה מאוד מזל.

כמה מילים על הקבוצה. פעם ראשונה, מזה זמן רב רב רב שנסעתי בסוג של קבוצת טיולים ישראלית. למעשה, מאז שגדלתי וסיימתי את הטיולים המאורגנים עם אמא…. 30% מהנוסעים בספינה היו ישראלים (בין אם בקבוצה שלנו ובין אם לאו). כמות מטורפת. בנוסף, הצטרף אלינו גילי חסקין כמדריך משלים, וכנוסע משלים לתא. אין ספק שמדובר בחוויה מעניינת 😉 פתאום, היינו צריכים לשמור על הפה, לרכל פחות, להיות חברותיים יותר, להכיר אנשים מעניינים ממגוון תחומים, ולשמוע את השלמות הידע של גילי. השלמות הידע המטורפות אגב. לגילי, באמת יש ידע אינסופי ומגוון כל כך. מרשים בהחלט !!! פגשנו תת אלוף לשעבר, יו"ר מועצת החלב, רופא, ספן, מהנדס תפעול ושאר מרעין בישין…

כמה מילים על GAP. גם היום, כמו אז, מדובר פשוט בחברה שאין כמוה. פעם אחת בחיים שלי ראיתי ארגון כמו זה של הקרוז, וזה היה באנטרקטיקה.

החברה מנוהלת באופן שאין כמוהו. הכל פה מושקע. הכל פה פשוט נכון. מפנק, מלמד, מחנך. המוני הרצאות, מעניינות יותר ומעניינות פחות. ומעבר לפן הניהולי, הצוות. הצוות פשוט מהמם. בין אם מדובר על אנשי ההדרכה, אנשי האוניה, אנשי התחזוקה. המנקים, המלצרים, המדריכים, צוות התפעול של האונייה. כולם פשוט טובים. פשוט טובים. יש אפילו נגן מצוות הדרכה שמנגן בכל ערב ב – Pole Bear Bar !

כל כך שירותיים, כל כך עוזרים. שואלים, מתעניינים. נחמדים. הצוות, מאחרון המלצרים ועד הקפטן ומנהל המשלחת, פשוט תופסים נדבך חשוב כל כך בארגון שזה מדהים עד כמה. צוות מנצח. אם הייתי יכול, הייתי לוקח איתי שני מלצרים הביתה. בקיצור – הכל פה פשוט טוב. הכל עובד. הכל מתקתק. הכל מלא מוטיבציה. מלא חיוך. מלא רעל בעיניים. סכין בין השיניים. עבודת צוות מטורפת. אפשר שגם בארץ נעבוד בצורה כזאת ? אפילו חצי ? אפילו רבע? זה כיף. זה טוב. זה מפרה. זה מהמם. איפה שירות הלקוחות של HOT ואיפה השירות בספינה. לא להאמין כמה דברים יכולים להיות שונים ומנוגדים זה מזה, ולהעניק חוויה כל כך שונה. 180 מעלות כפול אינסוף. החדר תמיד מסודר (פעמים ביום !! הלוואי והבית שלי היה מסודר פעם בשבועיים !), האוכל התמיד מושלם וטעים (הוא גם תמיד טרי. איך זה יכול להיות ראבק ??).

הייתי בפריז וגם ברומא, ביקרתי מחמישה (בנתיים…) פלאי תבל.
בקוטב הצפוני וגם דרומה.
אך אין מקום כמו ארץ ישראל….


סיכום מתוסרט


קצת תמונות

פיקאסה

שפיצברגן והקוטב הצפוני


פוסט הבא – פלאם


 

27 ביולי 2012

שפיצברגן 27.07.2012


פוסט קודם – שפיצברגן 26.07.2012


זהו. נפרדים מהבית. מהאונייה שהייתה לנו בית. ארוחת בוקר דשנה אחרונה אחרונה. אס"ק טוטאלי. ויורדים. נפרדים. יש תוגה. באמת שיש. תמונת חדר אחרונה יחד עם גילי הבלתי נשכח ומגיעים לעיירה ליר.

נפרדים

נפרדים

לוז צפוף עומד לפנינו. קניית מזכרות אחרונות, וטיפוס על קרחון הצופה לעיירה. ניר החליט שהוא נשאר ונוטש אותנו לטיפוס.

מעולה. יש לנו 4 שעות להליכה, טיפוס, זמן ברבור, וחזרה למלון – וכל זה בלחץ של לא לפספס את הטיסה.
באופן מפתיע לטובה ביותר, מצאנו את הבחור שתיאמתי איתו אתמול ותפסנו מונית. אני, שאני הכי אנטי מוניות וטרמפים בטראק, רציתי לצמצם לנו 20 דקות של הליכה ברחוב הראשי של העיירה, ככה שנהיה בקצת פחות לחץ בטיפוס. אז הגיעה מונית. שאלתי את הנהג לתומי "מה המחיר?". והוא, בקרירות נורווגית אופיינית, ענה שנוסעים על מונה. "מעולה" חשבתי לעצמי. ואז קלטתי שהמונה התחיל מ – 40 שקל. התחיל !!
טוב. נוסעים. נסיעה של 2 קילומטר. בכביש ישר. אין רמזורים מן הסתם. אין רכבים. אין הולכים רגל. שממה בעיר. 2 דקות של נסיעה, ובסופה הגענו למחיר של – 75 שקלים. מדהים.

התחלנו לטפס. לא קל. המון דרדרת של מורנה של קרחון, שלג וקרח וערפל.
הבחור שאספנו היה סטודנט גרמני שלומד מדעי קוטב שקר כלשהו…
הגיע לליר ל – 4 חודשים של לימודים. 4 חודשים שהוא לא ראה שקיעה. שאלתי אותו למה הוא הכי הכי מתגעגע מהחור בסוף העולם שאליו הוא הגלה את עצמו. ומבחינתו – חושך. פשוט הזוי. הוא לא ראה חושך במשך 4 חודשים. לא להאמין לאילו דברים ניתן להתגעגע.

בנוסף, הבחור בן 23. גרמני. בכושר שיא. כמעט כמו אז… ואני ? אפעס מגרד את 33. אחרי שבוע של ישיבה על התחת ודיפון מטורף של אוכל. והוא הריץ אותנו. עלייה של 500 מטר בדרדרת ושלג בשעה. טחן אותנו. אבל היה שווה. הנוף מלמעלה – מעולה. הנוף מלמטה – גם מעולה. והחוויה שהרגשתי שעשיתי טראק במקום הכי צפוני בעולם – שווה עוד יותר.

טראקון שלג

טראקון שלג

 

מחפש דובים

מחפש דובים

 

שיא הגובה. איפה פה הדואר ?

שיא הגובה. איפה פה הדואר ?

 

מאובני עצים, ללא כל עץ

מאובני עצים, ללא כל עץ

 

פריחה בקוטב

פריחה בקוטב

 


סיכום קרוז


 

26 ביולי 2012

שפיצברגן 26.07.2012


פוסט קודם – שפיצברגן 25.07.2012


בשלושה ימים האחרונים עופר, ניר ואני מציינים כל נסיעה כנסיעה אחרונה. ככה זה. החיים תחת חוסר הודאות. חוסר ודאות השרטון שמלווה אותנו ואת איכות הטיול. בכל זאת, הורידו אותנו ב 7 בבוקר לסיור קצרצר של שעה. למה רק שעה למה ?
זה היה נראה כמו סיור בכוח. שככה בחברה יגידו לנו ש"הייתה עוד ירידה לחוף". “ירידת בונוס" יקראו לזה בסוף הקרוז.
אפילו לא הטלנו עוגן. ממש על הדרך. כאילו מדובר בסטוץ דוזיאקי. חפוז שכזה.

בכל אופן, ירידה קצרה, 7 בבוקר, קור מטורף, ונשארים רק על הסירות כמובן. בין לבין, רואים עוד דוב. הפעם דוב ישן. מוזר לומר, אבל אפשר להגיד שכמעט התרגלנו. הזוי ומוזר, אבל ממש ככה. אחרת, אי אפשר להסביר את מעט ההתלהבות שהופגנה שם. אולי בשל השעה המוקדמת ? אווירת האס"ק (אווירת סוף קרוז) ? מחסור בארוחת בוקר ? לא ברור. בכל אופן, הספקנו לראות עוד כמה אלקות, דוב ישן, שחף לבן כנף ושאר בעלי כנף. מסיבה לא ברורה – לא התמלאנו בהתרגשות.

פאפין

פאפין

 

בקתת ציידים

בקתת ציידים

לאחר עוד כמה שעות שיט, הגענו בשעה טובה ומוצלחת לנמל הבית – לליר. הובטח לנו סיור חלופי בעיר במקום יום הקרוז שהלך לו לאיבוד. פתאום, יש לנו ממש המון המון זמן בעיר. מה שכן, הגיעה לפנינו אוניית קרוזים ענקית שתפסה את המקום היחיד ברציף, אז נאלצנו לעגון במרכז הפיורד של ליר. כל ירידה לחוף – דורשת זודיאק. אז צוות האונייה הפעיל שירות מוניות זודיאק לחוף. משעשע. אני לא הייתי רוצה להתחלף איתם.. מזל שהם לא מפעילים מונה בכל נסיעות הזוידאק האלו.

לפני העלייה לקרוז הייתי בלחץ להספיק את כל האטרקציות המרכזיות בעיר, ופתאום – יש לנו יום וחצי בעיר. הזוי.
אז דבר ראשון, רצנו בין כל הסוכניות בעיר בשביל למצוא מדריך טיולים ליום מחרת. עופר ואני רצינו לעשות סיור רגלי לקרחון שמעל העיר, וכל סיור פה דורש ליווי חמוש. בכל שנייה אנחנו שומעים מורקים שונים ומשונים על תיירת שנטרפה על ההר הזה, וזוג תיירים שנאכל בעמק ההוא ושאר מקרי מוות שמקומם בתיקים באפילה. העניין הוא, שהנורווגים המרובעים האלה – מסתבר שכל מדריך פה שוריין כבר מראש. כל מה שרצינו זה הורה מלווה. אה בעצם, נשק מלווה. אבל שום נורווגי לא ממש הסכים לסידור הזה. מה העניינים איתכם ראבק ? גם ככה אין לכם הרבה מה לעשות פה חוץ מלעבוד עם תיירים ולעזור להם. מה כבר ביקשנו ? איזה M16 מחובר לאיזה נורדי גבוה ? לא מבין את זה. פעם הרי הייתם ויקינגים ? כבשתם חצי עולם, גיליתם את אמריקה ראשונים והסתובבתם חמושים ואלימים מכף רגל ועד ראש !! באקט של ייאוש, התחלתי לשאול אנשים ברחוב. תייר. ועוד תייר. ומקומי. ועוד מקומי. מפאדיחה לפאדיחה. אבל, מפתיע, אולם ובסופו של דבר, מצאתי בחור בלונדיני אחד, התנפלתי עליו בתחינה נואשת, סטודנט מקומי (פשוט לא להאמין שיש פה אוניברסיטה בכלל !!) שהסכים ללוות אותנו עם הקרבין האישי שלו, וזאת אחרי שצעקתי עליו "בוא איתנו, בוא איתנו בוא איתנו". מעולה ! פאדיחה מטורפת, אבל השגתי את מה שאני רוצה….

לאחר מכן הצטרפנו לטיול המאורגן הממונע של הקרוז. הגענו לאוסף של בקתות ישנות. בשפה המקומית מדובר בסוג של בקתת ציידים משוחזרת בפאתי הפיורד. בשפה שלי – מלכודת תיירים טיפוסית, שעובדת עלי כל פעם מחדש. חוות כלבים הקיימת שם היום המשמשת את המקומיים, בעיקר בחורף. בנוסף, מוצגים מספר שחזורים שונים ומשונים של מלכודות דובים, פירמידות לייבוש ציד כלבי ים, ובנוסף – עמדת טעימה לבשר Seal. תכלס, בשר טעים, אבל עם After Taste מבחיל ומבהיל של דם. ערפדי משהו… בבבעעעההה

מיובשים

מיובשים

 

אגלי דם

אגלי דם

 

נקניק  Seal

נקניק Seal

 

נקניק  Seal

נקניק Seal

לאחר מכן, המשכנו ב SITE SEEING הזקן הזה, ובדרך שוב חיות. איזה כיף !! הפעם איילי צפון קרובים מתמיד. נטשנו את האוטובוס שלנו, וכל זאת במטרה להתקרב לאיילים כמה שרק אפשר. המשכנו, ומייד אחר כך עוד זוג איילים. ופתאום, צצה מעליהם קשת בענן. רציני לחלוטין. אמיתי לחלוטין. כמעט כמו בחלום. כמעט כמו בדובוני אכפת לי. איזה סיום מוצלח לקרוז !!

אייל צפון

אייל צפון

 

אייל צפון

אייל צפון

בערב, סוג של אירוע פרידה. נאום סיכום של מנהל המשלחת. נאום (הגנה בעיקר, מדופן בהמון תירוצים מטופשים) של הקפטן. שירי פרידה מצוות האונייה, ומצגת תמונות מכל השבוע האחרון. סיומו של שבוע חלומי. מלא דברים לא צפויים, הפתעות טובות, הפתעות לא טובות, ומלא מלא מלא חוויות וזכרונות. הרגשת ריקנות מתחילה לפעפע פתאום. אני אוהב את זה ? לא אוהב את זה ? אוהב את השילוב ? איני בטוח…

בערב, עוד הספקנו לראות מרחוק (מאוד) את בנק הזרעים העולמי של נורווגיה. הכוונה לזרעי צמחים כמובן !! לא למשהו אחר…
האמת, מדובר בפרוייקט ממש יפה.
בעולם קיימים כ-1,400 מאגרי גנים צמחיים, אולם חלק גדול מהם ממוקמים במדינות הסובלות מחוסר יציבות פוליטית או מסביבה עוינת אשר עלולים להשפיע לרעה על יציבות המאגר הגנטי לטווח הארוך. בנק הגנים הנורדי משמר זרעי צמחים מקומיים, הנתונים במצב של קיפאון, במכרה פחם נטוש באי סבאלברד מאז 1984. במקום נשמרות דוגמאות של 10,000 זרעים, המשויכים ל-2,000 סוגי צמחים מובחנים של 300 מינים שונים. בנוסף לכך נשמרות בו גם דוגמאות של זרעים מדרום אפריקה. בעתיד אמור מאגר הזרעים כולו להצטרף למאגר בכספת הזרעים הגלובלית של סבאלברד.

מטרת כספת הזרעים הגלובלית של סבאלברד היא לקיים "רשת ביטחון", מפני אירוע הכחדה של מאגר גנים מסורתי של צמחי מזון. בעוד אמצעי התקשורת מדגישים את חשיבות המאגר במקרה של אסון אזורי או אף עולמי, הרי שהוא יהיה כנראה שימושי בהרבה דווקא באירועים מקומיים, שחלקם מעשי ידי אדם. מיקום נבחר לאתר בזכות העובדה כי לא מתקיימת בו פעילות טקטונית והוא מתאפיין באקלים של קרח-עד, תנאים הנחשבים כמסייעים לשימור. גובה האתר, כ-130 מטר מעל פני הים, אמור להגן עליו גם במקרה של עליית מפלס הים כתוצאה מתהליך ההתחממות הגלובלית והמסת קרחוני הקטבים.

הבניה החלה בנוכחות ראשי ממשלות המדינות הנורדיות בחודש יוני 2006. עלות הבניה עמדה על כ-9 מיליון דולר. המבנה חצוב בעומק של 120 מטר בתוך הר העשוי מאבן חול, ומוגן במספר שכבות אבטחה. הפתיחה הרישמית של האתר נערכה ב-26 בפברואר 2008. הזרעים נשמרים בתוך אריזה מיוחדת בת ארבע שכבות אטומה ללחות, בטמפרטורה של 18- מעלות צלזיוס, הנדרשת לצורך שימור ארוך טווח. מעריכים כי גם במקרה של הפסקת פעילות מערכות הקירור יעברו מספר שבועות עד שהטמפרטורה תעלה ל-3- מעלות, המאפיינת את סלעי המכרה.


פוסט הבא – שפיצברגן 27.07.2012


 

25 ביולי 2012

שפיצברגן 25.07.2012


פוסט קודם – שפיצברגן 24.07.2012


ארוחת בוקר מאוחרת. לא מפתיע.
אתמול אמרו לנו "אנחנו מתכננים 2 סיורים במהלך היום", “אנחנו מקווים שנרד לחוף", “אנחנו אופטמיים בנוגע לעצירה". גם אתמול זה היה נשמע רחוק מהמציאות, והבוקר זה נשמע רחוק עוד יותר.

אז כמובן שסיור הבוקר בוטל. עוד הרצאה לפנינו. לפחות את זה יש. הרצאות באמת מעניינות. לפי המפה, אנחנו ממש מתקרבים ליר. נראה כאילו עד הערב נגיע כבר לנמל הבית.

ושוב, הרבה מאוד תרחישים רצים בראש. אמרתי לגילי חסקין שכדאי שישלח מייל למולה יפה, שיודיע לו על הפאדיחה. הוא כנראה הולך לקבל הרבה מאוד טלפונית בקרוב. ומעבר לזה, אם במקרה רזה גם פורסם בארץ, אז כדאי שיידע על הסיפור ממקור ראשון.

עדכון נוסף ממנהל המשלחת. אומנם, החור שליד המנוע תוקן, אולם האונייה קיבלה הנחייה לחזור לליר בהקדם לבדיקות. מן הסתם. זה בדיוק מה שצפינו שיקרה. נכון לכרגע, אמורים לחזור 9 שעות מוקדם מהמתוכנן, וזה ללא קשר לכל הסיורים שבוטלו. ראבק. עד עכשיו הייתי קצת אפטי לסיפור הזה, אבל עכשיו התחלתי להתבאס. ממש ממש. ימבה כסף שפכנו על הטיול הזה, ותמורה רחוקה, רחוקה מאוד מלספק.

עדכון נוסף. השעה 10:34. מסתבר שלא חור היה ליד המנוע, אלא תא השמן ההידראולי של אחד המנועים נפגע, ולמעשה לא זורם שמן למנוע, ועל כן אנחנו נעים רק על מנוע אחד מתוך שניים. מדהים, איך כל אחד פה נהיה מוסכניק אוניות לעת מצוא. אין כמו פרטים טכניים בשביל להרגיע את הנפש. בכל אופן, נכון לכרגע, כדאי לקוות שהמנוע השני ימשיך לעבוד כמו שצריך, היות ואחרת – ממתינה לנו שחייה ארוכה של כמה מאות קילומטרים באוקיינוס קפוא.

כיאה למצב, ממשיכים לסבן אותנו. שוב דחו סיור מתוכנן. אבל הוא כן יתקיים. רק בשעה 16:00. לקרחון מסויים, שהוא "ממילא היה בתכנון המקורי של המסלול". אין ספק, שמעט מבין הדברים שעשינו היו מהתכנון המקורי. וכמובן, כיאה למצב, התחילו התלונות, אולם בדיוק לאנשים הלא רלוונטים. מנהל המשלחת. באמת מעניין אותו כרגע אם יפצו אותנו או לא. מעניין אותו לחזור הביתה בשלום. פתאום יש נציג לקבוצה הישראלית, עם תלונות, דרישות לפיצוי ושאר מרעין בישין. רגע… בוא נגיע קודם לנמל, נרד מהאונייה, ונראה שהכל בסדר. נראה שכולם בחיים ראבק. אחר כך נדבר על שאר העניינים. מה זה מעניין כרגע כן פיצוי לא פיצוי. מעבר לזה, מה אתה מייצג אותי בכלל ? שאלת אותי לפני ? מודה שעכשיו התחלתי לאבד את הסבלנות. זה ממש מבאס אותי, היות והייתה לי דודה מטורפת לסיור הזה. דיסונס מטורף. ממש ממש מטורף. כרגע, הדבר היחיד בא לי לעשות זה לחזור לליר, לטוס לאוסלו ולהמשיך שם בטיול.

אבל אז, פתאום כריזה. יש דוב על החוף. בעצם תיקון, מדובר בדובה. בעצם, תיקון נוסף – מדובר בדובה וגור. וווואאאו !! איזה מגניב !! כריזה נוספת. יורדים לחוף. או הו !!

נראה לי, שניר, עופר ואני התארגנו תוך 45 שניות, ורצנו כמו שדים ל – Mud Room. שיא עולם בריצה. קרל לואיס על סמים לא היה רץ ל – Mud Room יותר מהר מאיתנו. עפנו כמה שיותר מהר מהספינה והתחלנו לשוט לכיוון קרחון 14 ביולי.
וזאת הייתה הירידה המגניבה ביותר שהייתה לנו. פשוט לא להאמין.
דבר ראשון מתקרבים לדובה. עוד ועוד. והיא מגניבה. פשוט מגניבה. פשוט מגניבה. פשוט לא להאמין כמה אושר חיה אלימה כזאת יכולה לגרום.
אם זה היה תלוי בי, היינו יורדים לחוף ללטף אותה. מה שכן, מזל באמת שזה לא תלוי בי. שומרים על משפך בטיחות, שלדעתי נראה מוגזם מידי, אבל מה זה משנה – אף אחד פה לא באמת שואל לדעתי.

דובים !!

דובים !!

 

דובים !!

דובים !!

דוב קוטב הוא דוב שתפוצתו מוגבלת לאזור הארקטי. יחד עם דובי הקודיאק, דובי הקוטב הם הטורפים היבשתיים הגדולים ביותר בעולם – הזכרים הבוגרים שוקלים בין 300 ל-900 קילוגרמים, והנקבות – כחצי ממשקל הזכרים. פרוותם חלולה ושקופה למחצה, אולם לצופה מרחוק היא נראית בצבע לבן או בז', ולכן היא מספקת לדובים הסוואה. עורם של דובי הקוטב שחור. שכבת השומן והפרווה שלהם מגנות עליהם מפני הקור הכבד השורר באזורי המחיה שלהם. זנבם הקצר ואוזניהם הקטנות מאפשרים את הקטנת איבוד החום לסביבה. מבנה גופם וראשם הקטן מותאמים לשחייה חלקה במים. דוב הקוטב הוא יונק ימי מימי-למחצה, והוא הסתגל למחיה בכמה סביבות חיים: יבשה, ים וקרח. באזורי מחייתו הוא נחשב לטורף-על. הוא ניזון בעיקר מכלבי ים, מניבתנים ומלווייתנאים, אולם הוא יאכל כל מה שיעלה בידו.

אחרי רבע שעה כנראה הברחנו אותה. וכמה דקות לאחר מכן, הבנו מה היא עשתה פה.
באמצע לגונת הקרחון, היו מפוזרים הרבה מאוד שברי קרחונים. ועל אחד מהם ישן לו Breaded Seal. מספר קרחונים לידו, Breaded Seal נוסף. כנראה שהדובה המדוברת תכננה בשר נא טרי וטעים לארוחת ערב דשנה, ודי דפקנו לה את התפריט. שביזות לה..

Seal

Seal

 

Seal

Seal

 

שלגונים

שלגונים

 

שלגונים

שלגונים

ממשיכים בשיט בין הקרחונים, ועברנו רכס הרים שליחחו בו רבעיית איילי צפון עשב. כל אייל בפס הגובה שלו. אפור, גדול, וקרניים עצומות. מגניב. המשכנו עוד בשיט, ווהגענו לעוד מצוקי קינון. גם הפעם צפינו בשחפי קוטב, אלקות והמון פפינים. חיה שכמעט נראית כמו תוכי. אבל לא.

בשורה התחתונה, 3 שעות של סיור מהסרטים. סיור מהמם. המון חיות. המון מגוון. המון נופים. סיור שלא מוריד חיוך מהפנים. שמחק את כל הבעסה של השרטון, של הביטולים, של החרטוטים, של החפירות, ההרצאות שלא נגמרות, התכנונים שלא מפסיקים להשתנות. מה שדובה וחצי יכולה לעשות. סיפוק של…. איזה כיף !

בערב, תוכננה לנו ארוחת ערב חגיגית – ברביקיו. במקור, בדומה לאנטרקטיקה, הארוחה הייתה אמורה להיות על הסיפון הפתוח, אבל בכל זאת – מדובר פה בקוטב. ובקוטב – קר. לילה, אמנם אור מלא, אבל קר… אבל הארוחה. אוי הארוחה. והבשרים. אוי הבשרים. והאוכל. פשוט הכל טוב. 5 סטקיים, 6 צלעות ושאר מיני ירקות. אין תלונות…אחד הימים הטובים ביותר שיש. פשוט ככה.

סיום מדהים ליום מדהים

סיום מדהים ליום מדהים

 


פוסט הבא – שפיצברגן 26.07.2012


 

24 ביולי 2012

שפיצברגן 24.07.2012


פוסט קודם – שפיצברגן 23.07.2012


את היום פתחנו בשעה טובה ומוצלחת ללא ערפל. ללא שרטון מתחת לאוניה, בתקווה ללא חורים גדולים מידי בדפנות, ועם קצת אופטימיות.

כמעט התרגלנו – גם את סיור הבוקר ביטלו. הגענו למפרץ יפיפה, שמיים אפורים וללא ערפל – אבל מסתבר שהמפרץ היה תפוס כבר על ידי אוניית תיירים אחרת. בעסה. עוד סיור שבוטל. העלנו בחזרה את העוגן, והמשכנו ליעד הבא.

בצהריים הגענו. בשעה טובה ומוצלחת יורדים לחוף. קצת לשחרר את השרירים.
צוות האוניה כל כך מסודרי פה שזה פשוט מדהים עד כמה. סימנו לנו נתיב הליכה על החוף באמצעות דגלים שחורים, וכל תייר שעבר את השביל – קיבל צעקות. מצד אחד – כל הכבוד על הנהלים. מצד שני, דחילק !! תנו קצת לנשום ! אמנם מוטו הטיול פה זה We are a wild life, not a zoo, אבל בקצב הזה המרוקאי שבי יהיה פה WILD בצורה קיצונית מידי.

פתאום הגענו ללהקת ניבתנים. להקה גדולה של בהמות בהמות בהמות. והפעם – אפילו על היבשה ולא על הים. משתזפים, מתגרדים, וזכר גדול שומר בים. נכנס ויוצא. נכנס ויוצא. אין ספק, את החיה הזאת חקרנו וראינו ארוכות. אבל מה עם איזה דוב לרפואה ?? שיקפוץ פה על איזה ניבתן עולל ויראה לו מאיפה משתין הדוב ? קיבינימט. פיקסל הדוב שראינו לפני כמה ימים לא ממש סיפק את הסחורה. והסיור הזה מוגדר כ !! Pool Bear guarantee

מתגרדים

מתגרדים

 

מאוהבים

מאוהבים

 

עצבן

עצבן

אחרי שעה, מסלול הליכה של שעה על היבשת. מפתיע משהו. דבר כזה לא היה באנטרקטיקה. הולכים על מדבר הקוטב. כמעט והיה אפשר לקרוא לסיפור הזה טרקון פצפון… אבל זה כיף להרגיש את הקרקע מתחת לרגליים. כמעט ונותן סיפוק של כיבוד. חזרנו לזודיאק, ופתאום ניבתן חמודון בטירוף שעקב אחרינו כמעט ועלה על הסירה. התקרב מאוד למנהל המשלחת, בחן ובחן אותנו, ובסוף החליט להיפרד לשלום מאיתנו. בהחלט סיום יפה.

אה !! כמה מילים על הדרך חזרה. אז מסתבר שלא רק האונייה תקולה. גם הזודיאק שלנו נתקעה פתאום בלב ים. אחלה. ממש שניות מאסון של NGC. שם תמיד אומרים שאסון מתחיל מרצף של 2-3 תקולות ואז הדברים מאבדים שליטה. OK… אז נראה כאילו כבר 2 תקלות יש לנו… אנחנו כבר דמיינו איך נתחיל להשיט את הזודיאק התקועה באמצע האוקינוס עם משוטים.

בערב קיבלנו תדריך של הקפטן על הפדיחה של אתמול. עם מדים לבנים, מצוייד בקול בס, רגוע ובוטח מספר את סיפורו. המכשירים אמנם אמרו שהקרקע כנראה לא עמוקה מידי. אבל הוא היה בטוח שהוא יוכל לעבור את הקרקע הרדודה. לעזאזל, אבל מה בדיוק הפך אותך כל כך בטוח ? מעולם לא ראית את שניות מאסון של NGC ? את תעופה בחקירה ? משפך בטיחות למכשירי המדידה ? מה הופך אותך לחכם יותר ממד העומק ? ראבק ערס. תכלס, פאדיחה מטורפת שלו. בגדול, הוא ניסה לשכנע שהכל תחת שליטה. אחרי הרבה מאוד בדיקות הסתבר שיש שני סדקים בספינה. אחד קטן. אחד גדול יותר שמשבית את אחד המנועים ודורש תיקון מיידי. נו… נשמע מרגיע משהו… כמו גם על אחותה הגדולה, MS EXPLORER , גם עלינו יהיה ערך בויקיפדיה (the Explorer became the first ever to sink there when it struck an unidentified submerged object, possibly ice, on November 23 2007 which caused a 10 by 4 inch (25 × 10 cm) gash in the hull) ??

מיד מספר תרחישים מתחילים לרוץ בראש… טביעה, תביעה, נדפק הטיול, נפגם החלום, לא יהיו עוד דובים (וגם ככה זה שכן היה היה פיקסל במרחב), פיצוי, קרוז אחר במקום, שוב בעסה מטורפת על המחסור בדובים, שוב תביעה, אולי באמת יש סכנה,אולי מסבנים אותנו, אולי זה הזמן להרים טלפון הביתה ?

אחד התיירים קופץ ולוקח את האשמה על עצמו. אה ?? הבחור הסביר, שלפני כמה חודשים הוא הפליג באונייה אחרת בשם שטוקלהום וגם היא עלתה על שרטון. אחלה מגניב. הבחור טוען שהוא כנראה הוא הביא את הנאחס אלינו. יופי באמת ! טוב באמת שלא היית גם עם האוסטין קונקורדה והטבעת ספינה של 4500 נוסעים !! אולי אתה גם אחד הניצולים של טטיאניק ??

בכל אופן, הקפטן אומר שסדק אחד הוא מנורי ולא יטופל. אין סכנה של חדירה של מים לספינה מהתא הדולף. מרגיע משהו. בהתחשב בעובדה שאנחנו ב – DECK 2, מה שאומר שאנחנו בדק הכי נמוך של העניים, אנחנו הראשונים שנטבע… את הסדק השני עמלים לתקן. הבוסים של GAP אמרו לו שאם תוך כמה שעות החור לא מתוקן אנחנו חוזרים דוך לליר. ואם הסדק כן יתוקן תוך כמה שעות, ניתן יהיה להמשיך בטיול בצורה מינימלית משהו. בכל אופן, אנחנו נחזור לליר יום קודם. שוב, סעמק ערס. יום שלם של הטיול נדפק.

אמנם, מהצד, מבוצעת עבודה טובה. לכאורה, ממש לכאורה, הכל נראה תחת שליטה. כאילו כולם יודעים מה הם עושים. מצד שני, אין ספק שעברה לנו המחשבה בראש של "What te fuck ??”. יש חור בספינה – אז סע דוך למוסך. איזה קצין בטיחות אישר בכלל להמשיך בסיור ? מי בכלל יכול להאמין פה למשהו ? ואולי הכל בעצם סוג של מכבסת מילים, בשביל לעדן את הבשורה המרה ש – 10%-20% מהטיול נדפק בגלל שטות שהיה נראה כאילו היא מזמן הייתה צריכה לעבור מן העולם הטכנולוגי שבו אנחנו חיים ? מדהים שספינות קיימות כל כך הרבה זמן, הטכנולוגיה פותרת כל כך הרבה בעיות, ועדיין, גם בשנת 2012 ספינה נכנסת בקרקע רדודה. הזוי. מוזר. מכעיס. הקפטן אמר שסך הכל כל הקרוזים האלה הם קרוזים של הרפתקאות, ובשל זה כולנו פה למעשה. אז הנה – הרווחנו הרפתקה. משפט כל כך מטומטם (אך עם זאת משעשע מאוד בטמטומו) מעולם לא שמעתי. כנראה היינו צריכים להיות קצת יותר דידקטי במושג "הרפתקה". גם להטביע את הספינה ולחזור לנמל הבית בליר בשחייה, באוקיינוס קפוא מלא לוויתנים ודובי קוטב (לכאורה) יכולה להיות אחלה הרפתקה. השאלה אם זאת ההרפתקה שכולנו כיוונו אליה…

סיור אחרון של ערב. סיור של לחץ. עוד לא מסיימים לאכול ארוחת ערב, ולו"ז הארוחות פה הוא ברזל יצוק, וגם מקפיצים אותנו מיידית לזודיאקים. כנראה לספק חוויה אחרונה לטיול. חוויה טובה אני מתכוון. איך שזה נראה, סיור אחרון בטיול הודות לשילוב הקטלני של הקפטן היהיר והשרטון המפתיע..

סיור זודיאקים. ירדנו בגישה חיובית שמדובר בסיור האחרון. ובדיעבד, זה היה פשוט אחלה ! !
סיור לאורך מצוקי גרניט ענקיים, שמקננים בהם למעלה מ – 60,000 זוגות של אלקות.
מ-ט-ו-ר-ף. אני אישית, לא ממש מתחבר לציפורים. אבל במצוקי הענק, עם אינסוף הציפורים והקרחונים שבניהם פשוט מספקים אלמנטים דרמטיים מטורפים. נראה כאילו כאן היצ'קוק קיבל את ההרשאה האמיתית שלו לסרטי הציפורים שלו. פשוט אינסוף ציפורים במצוקים, בשמיים, בתוך הים. בין לבין, כאשר מסתובבים בין 120,000 ציפורים סופגים גם גשם של שלשלת פה ושם. טוב נו, אי אפשר לצפות למשהו אחר..

התנחלות

התנחלות

 

הציפורים

הציפורים

 

שועל קוטב

שועל קוטב

בין לבין, קיבלנו דיווח שנצפה שועל קוטב. מעולה. דוך לנקודת הדיווח.
ואז, באמצע המצוק דילג לו שועל קוטב. סוג של הכלאה מוזרה בין כלב לחתול. חמוד בטירוף ומגניב בטירוף. הבחור הצעיר דילג לו בין הסלעים, כשמעליו, תחת מערה קטנה נמצאים הילדים שלו. תמונה מעולה, וסיום מעולה לסיור באמת עולה.

עכשיו באמת נותר לראות רק דוב קוטב קרוב קרוב, ממש קרוב, ומבחינתי – סופקו כל צרכי. בטיול לפחות…

לילה. בסלון קבוצת הישראלים. פתאום, שירה בציבור. מה הקטע הזה ? למה תמיד, אבל באמת תמיד, אם מקבצים מספר ישראלים ביחד, בסוף, אחרי יום, אחרי יומיים, אחרי שלושה גג, בסוף תמיד תפציע סוג של מירי אלוני פנימית ותפצע בשירי ארץ ישראל היפה והישנה ?? כנראה שזאת הסיבה שתכניות מזעזעות כמו כוכב נולד כל כך מצליחות. סוריאליסטי משהו. מזל לפחות שאת הפסקול של טיטאניק לא שרו פה, ושסלין דיון לא הגעה להופעת אורח. אז זה כבר היה הופך לאירוני משהו… ואולי שמא טרגי ??


פוסט הבא – שפיצברגן 25.07.2012


 

23 ביולי 2012

שפיצברגן 23.07.2012


פוסט קודם – שפיצברגן 22.07.2012


הבוקר נפתח במזג אוויר סופני משהו. ערפל כבר נחת על הקוטב. כבד מאוד. ממש ראות אפס. ממתינים. תחושת דה ז'וו לא סימפטית עלתה לה. זכרון מעפן מיום מבוזבז באנטרקטיקה. בכל אופן, אחרי מספר שעות אלכס, מנהל המשלחת, החליט לעשות סיור דוזיאקים בערפל. ומדובר באמת בראות 0, ים סוער, וגשם קר ומציק.
הדוזיאקים הצטיידו במחזירי רדאר (מקלות זיהוי מיוחדים) והתרחקנו מהאוניה. הקטע הוא, שהתרחקנו אולי 30 מטר, וכבר לא ראינו את האונייה. מטורף.

הים סער בטירוף, וכמובן שהבטן שלי החליטה לדון בינה לבין עצמה לגבי כויון התנועה של ארוחת הבוקר. למטה או למעלה. כיף גדול. כרגע לפחות, היא החליטה להמשיך בנתיב המקורי.

קור מטורף. מדהים עד כמה. לחשוב שלפני 5 ימים הייתי ב – 43 מעלות. 232 אחוזי לחות מחורבנים. והיום ?
זוג גרבי טיולים עבות, גרביים רגילות, מגפיים, געטקס (מכוער להפליא), מכנסי טיולים, מכנסי גשם, חולצה תרמית, חולצה ארוכה, מעיל פליז ענק, מעיל גשם, צעיף, כובע פליז וכפפות. ועדיין קר !! פשוט לא להאמין. חצי שעה להתלבש, וחצי שעה להתפשט…

הגענו לחוף, ובו להקה ענקית של ניבתנים. כמובן שבשל הערפל לא ירדנו לחוף.
באופן כללי, מפחדים פה בלי סוף מכל נושא הדובים בצורה קיצונית מידי, לעניות דעתי.
אסור להתקרב לדובים פחות מ – 500 מטר. אם יש ערפל לא יורדים לחוף, אם יש גשם לא יורדים לחוף, אם יש חשש מדובים לא יורדים לחוף. אז מה הטעם לעזאזל ?? באנו לראות דובים לא ?? סאמק. מעבר לזה, ברגע שיורדים לחוף, הצוות מתפרש כמעט באופן צבאי ומקיפים את כולנו. כולל נקודת תצפית עלית, לכולם יש נשק ואקדח זיקוקים מימי הפלמח. ממש איגוף צבאי.

בכל אופן, נשארנו בסירה. על החוף – להקת ניבתנים. ומסביבנו כמה להקות רועשות נוספות. גם זה מגניב. מגניב מאוד.

אחרי שעתיים, חזרנו. בחילה מטורפת כרגיל. ודיפון פנימי של כמה כדורי פאראפין. כמובן, שלעזור לי זה לא ממש עזר, אז בפעם הראשונה בטיול הזה נפלתי למיטה. באופן לא מפתיע, גם ניר ועופר. כמה הם יכולים לישון כמה ??

אחרי שעתיים – רעש מוזר. סך הכל, בקרוז השני שלנו, אנחנו כבר מכירים בצורה כזאת או אחרת את הרעשים המוזרים שהאונייה עושה. עוגן יורד, עוגן עולה, צעקות התלהבות, רעש כניסה בקרחון ושאר מרעין בישין. אבל זה היה רעש מוזר. רעש של גרירה. של חריקה. של חריקת חול ארוכה ארוכה. כמו חריקות מציקות של סנדלים מלאים בחול על הרצפה כשחוזרים מהים. החריקה לוותה פתאום בשיפוע מוזר. מוזר מאוד. ולא שיפוע מתאזן כמו שיפועי ים רגילים שגורמים לי לבחילות חדשות ובקרים. מה זה לעזאזל ?? אחרי שעה אספנו אותנו בסלון. אז מסתבר שהרעש אכן היה שונה. עלינו על שרטון. "מה זה ????” חשבתי לעצמי. "רציני ?? איך בדיוק עולים על שרטון ? איך זה קורה ? מה קורה עם כל עניין הטכנולוגיה ? מד גובה. מד עומק. סונאר. ראדר ? כמעט 100 שנה עברו מהטיטאניק ומה עם הפקת הלקחים משם ? ומעבר לזה, מה עם הפקת הלקחים מטביעת MS EXPLORER מלפני 5 שנים ? WHAT THE FUCK ???” המשכתי לחפור לעצמי.

טוב. אז מסתבר שעלינו על תלולית חול שאינה ממופה במפות. אומרים שלא מדובר בסלעים אלא בחול ימי. OK. זה נשמע מרגיע ? לא ממש…. החול הוא זה עשה רקע הזוי של חריקה על תחתית ודופן הספינה.

שעתיים של קדימה, אחורה, קדימה אחורה. ספינה שהייתה במרחק של 5 קילומטר מאיתנו הגיעה לעזור כסטנד ביי למקרה שנצטרך לגרור את עצמנו ולא נצליח להיחלץ לבד מהבוץ (תרתי משמע). יש ג'ק לאונייות ? שיחות הרגעה בסלון האונייה. אולי אפילו פיזרו לנו גז מרגיע בחדר כמו ב"מועדון קרב" :-). אחרי שעתיים הכריזו שהאונייה נחלצה. כמובן שהקפטן אמר שהיינו בסך הכל חצי שעה על החוף. אה סליחה… על החול…

נחלצה נחלצה אבל מה עם בקרת נזקים מה ??

הר החול התת ימי

הר החול התת ימי

אז אני מודה. לפני 5 שנים אמרתי לאמא "תשמעי. אין ספק שלהיות בספינה טובעת אחרי שעלתה על שרטון בקוטב זאת חוויה טובה לספר לילדים", אבל לא באמת חשבתי שזה אכן יקרה. ועוד לי ! שמא מדובר בנבואה שמגשימה את עצמה ?

סיור הערב שהיה מתוכנן כמובן שבוטל, והצוות התמקד בלבדוק האם באמת ניתן לשרוד בקור המטורף ששורר בחוץ בסירות ההצלה הכתומות והקטנות, ואולי גם להרים טלפון מהיר למנהל תיק ההשקעות האישי – למכור ומהר את מניות G Adventures. כנראה שאם דן חלוץ היה קפטן האונייה, זה בדיוק מה שהיה קורה….

בכל אופן, אחרי שעתיים של מתח קל (מודה… הייתי מתוח) צפירת הרגעה. לכאורה. הכל תקין. לכאורה. אין נזק ממשי לאונייה. לכאורה. אבל כמו שהקפטן אמר "בינתיים נראה שהכל תקין, אולם אנחנו ממשיכים בבדיקות". אולי לא רק לי יש פחד ממחויבות ??.


פוסט הבא – שפיצברגן 24.07.2012


 


© 2024 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.