פוסט קודם – האלשטט

הבוקר קמנו מוקדם. בעצם, גם הבוקר קמנו מוקדם….
נסיעה של 70 קילומטר, שעל פניו זה באמת נשמע לא הרבה, אולם יום עמוס עמוס, ומסתבר ש – 70 קילומטר בהרים לוקחים זמן לא מבוטל. יום – שהכותרת שלו – מוזיקה. שליש ראשון – מוצרט. שליש שני – צלילי המוזיקה. שליש שלישי – הופעת שירים מקומיים. אין תלונות.

אז ראשית, מחפשים את ההוסטל שאמור להיות ממוקם 10 דקות ממרכז העיר. מסיבה לא ברור, תוך דקות ספורות אכן מצאנו אותו. מדובר בבית עץ אופייני, מהמם כרגיל, שנראה כמו בית מטורף בכפר, ואכן 10 דקות ממרכז העיר. פשוט לא להאמין. מה בתל אביב יש בדיוק 10 דקות ממרכז העיר ? את מתחם התחנה המרכזית… איזה כפר, איזה ירוק ואיזה נעליים. שוב אני חושב לעצמי, מה לעזאזל יש לחפש בגוש הבטון הגדול של תל אביב ??

זלצבורג, העיר השנייה בגודלה באוסטריה (מתגוררים בה כ- 150,000 אלף תושבים, למרות שבעיני העיר נטושה לחלוטין ויש בה בקושי כמה אלפי מקומיים, ועשרות אלפי תיירים), היא עיר ציורית עם סימטאות צרות, כיכרות רחבות ידיים, בתים צבעוניים, טירות, ארמונות, כנסיות, גנים ומזרקות. היא שוכנת בין שתי שלוחות הרים גבוהים ולכל אורכה זורם נהר ה"זאלצאך" Salzach מה שמהווה תפאורה מרשימה לעיר בה מבנים יפים בסגנון הבארוק ושפע מגדלים וצריחים. בזכות אוצרותיו הארכיטקטוניים נבחר המרכז העתיק של העיר לאתר מורשת עולמי מטעם ארגון יונסק"ו. במאות ה- 16 וה- 17 שכרו הארכיבישופים של העיר את טובי בעלי המלאכה ואומני האזור על מנת שיעצבו את העיר בדומה לרומא, כך שניתן לראות היטב את ההשפעה האיטלקית על העיר. לא בכדי מכונה זלצבורג "רומא של הצפון".

כמה דברים על השפה של האוסטרים. אז זהו, שאין כזאת. מה זה השטויות האלה גרמנית ?? כאילו מה נסגר איתכם ? החלטתם שיש לכם מדינה, פעם אפילו הייתם אימפריה שהיוותה את התירוץ למלחמת העולם הראשונה, ובכל זאת לא יצרתם לעצמם שפה קצת שונה מהגרמנית הנוראית ? לא ברור. מזל שכולם יודעים אנגלית פה ברמת כזאת או אחרת.

להיות בזלצבורג משמע להכיר אישית את מוצרט ובני ביתו. החל מהבית בו גדל, הבית בו התגורר לאחר נישואיו, הבית של אימא שלו ואחותו ועוד. כל אוסטריה בכלל וזלצבורגלנד בפרט אפופה בהיסטוריית מוצרט. איזה כיף !

אז דבר ראשון – בית מוצרט.
מדובר בבית בו גדל מוצרט למעשה. בית ישן, עתיק, רצפת פרקט אמיתי חורקת, והמון הדרת כבוד. וולאה, לא ברור למה, אבל אותי הבית ממש מלהיב !. סוג של קתרזיס מהילדות. הבית עצמו די מאכזב. מעט מאוד פריטים מקוריים, פסנתר ש"היה נפוץ באותה תקופה" ולמעשה לא היה כלל של מוצרט ושלל חיקויים זולים. מה שכן, רואים את הכינור הראשון שלו, קצת ביגוד וקצוות שיער אמיתיות. ספוקי…

קצת שיער

הכינור הראשון

תכלס, למוצרט יש סיפור חיים מאוד מעניין. למרות שהחיים שלו היו נורא קצרים, הוא פשוט יצר בהם ללא ללא סוף. הספק פשוט לא נורמלי.

אז קצת היסטוריה.
מוצרט נולד בזלצבורג שבאוסטריה בשנת 1756. אמו, אנה מריה פרטל, היתה בת למשפחת פקידים מהמעמד הבינוני. אביו ליאופולד היה כנר ומלחין (מחברה של "סימפוניית הצעצועים"), מוסיקאי מוכשר בפני עצמו, אשר שימש כסגן מנצח התזמורת בחצר הארכיבישוף זיגמונד פון שרטנבך (Sigismund von Schrattenbach) בזלצבורג, וכן נודע בזכות ספר חשוב שכתב אודות נגינה בכינור.
כשרונו המוזיקלי של מוצרט הצעיר בלט כבר כשמלאו לו שלוש שנים. אביו, הרביץ בו את תורתו המוזיקלית מגיל מוקדם מאד, ומלבד לימודי תאוריה לימד אותו גם נגינה בכינור ובצ'מבלו. בהיותו בן חמש החל מוצרט, שניחן בשמיעה מוזיקלית בלתי רגילה, לחבר קטעי מוזיקה קטנים ולהעלותם על הכתב בסיועו של אביו. כבר בגיל שש ידע מוצרט לנגן על פסנתר עם כיסוי עיניים תוך הנחת ידיים אחת מעל השנייה.
ליאופולד מוצרט, שראה את ההתקדמות המטאורית של בנו בתחום המוזיקה, הבין חיש מהר כי בילד המחונן טמון פוטנציאל כלכלי גדול יותר מאשר בהוראת מוזיקה לבני אצולה מפונקים. כשהיה מוצרט בן שש ואחותו מריה אנה (נאנרל) בת 11, יצא איתם אביהם למסע הופעות ראשון (מתוך כ – 30 !) במהלכו ביקרו במינכן ובווינה. מוצרט הקטן הוצג לראווה בחצרות האצילים כילד פלא, בעוד אחותו, שניחנה אף היא בכשרון מוזיקלי, הייתה מלווה אותו בפסנתר. לצורך הופעות פומביות אלו חיבר מוצרט מספר דואטים לכינור ולפסנתר. במהלך חייו הקצרים, מוצרט בילה שליש (למעלה מ – 12 שנים) במסעות הופעות ברחבי העולם, וכתב כ – 600 (!!!) יצירות הכוללות אופרות, סונטות, סימפוניות ושאר מרעין בישין. מדהים.

מוצרט נפטר בגיל צעיר – 35. בתיעוד הרפואי של מותו מוזכרת סיבת המוות כ"שפעת צבאית חמורה", תיאור מעורפל שלא מאפשר לאבחן את המחלה ממנה סבל המלחין לפי הרפואה המודרנית של ימינו. במהלך השנים חוברו תאוריות רבות אודות סיבת המוות, בין הבולטות שבהן ניתן למנות את מחלת השערוניות (Trichinosis), הרעלה כתוצאה ממגע ממושך עם כספית וקדחת השיגרון. כיום מקובלת ההנחה לפיה מת מוצרט מדלקת פרקים חמורה אשר התפתחה לכדי זיהום שהחליש את המערכת החיסונית בגופו.

לפי המיתוס הרווח, בעת מותו היה מוצרט חסר כל, דבר שבעטיו הוא הובא לקבורה בקבר אחים המוני ולא בהלוויה מכובדת כפי שהיה מתבקש לאדם במעמדו. עם זאת, בניגוד לדעה הרווחת, מוצרט לא נקבר בקבר אחים המוני אלא בקבר קהילתי משותף, דבר נפוץ ביותר בסוף המאה ה-18 גם בקרב ידוענים במעמד זהה ואף גבוה משלו. על אף שמיקומו המדויק של הקבר בבית הקברות סנט מרקס נשכח עם השנים, כיום מוצבת במקום אנדרטה לזכרו של המלחין, כמו גם אנדרטה נוספת שהוצבה ב"צנטרלפרידהוף", בית העלמין המרכזי בווינה.

Wishful thinking…

סונטת שקר כלשהו בכתב היד המקורי

דבר שני – מוזיאון מוצרט.
זה כבר הבית המכובד יותר של מוצרט, והוא מהווה למעשה מוזיאון רשמי. מדובר בבית גדול יותר (8 חדרים עם סלון ריקודים ונשפים !!) והמון המון מזכרות מקוריות שלו. בדירה זו, בה התגורר בין השנים 1784-1787, כתב מוצרט את היצירה "נישואי פיגארו". הדבר הכי טוב שיש שם – פסנתר !. לא אחד, לא שניים וגם לא שלושה. 4 פסנתרים עליהם ניגן מוצרט. ופסנתרים מ-ה-מ-מ-י-ם !

ה-פ-ס-נ-ת-ר-י-ם

סנפוניית שקר כלשהו

תכלס, קצת התאכזבתי מהמוזיאון. אחד ממקצועות החלום שלי (מעבר ללהיות נגר, חשמלאי, רתך שיפוצניק ושאר מרעין בישין) – היה להיות מתכנן מוזיאונים. מוזיאון כמו של מוצרט יכול היה להיות כל כך הרבה יותר מגניב ! צילומים ותחפושות בדמויותיו של מוצרט, פאות למכירה, פסנתרים לניגון, הקלטות, השתתפות לכאורה באופרה וכל כך הרבה רעיונות מגניבים שהיה אפשר לעשות. אוף. צריך להישאר ילד….

פולחן האישיות שמוצרט מקבל באוסטריה בכלל, ובזצלצבורג בפרט הוא פשוט לא נורמלי. הכל הכל הכל, ממותג סביב השם – מוצרט. אפילו הן קלר הייתה שמה לב שהכל בעיר סובב סביב מוצרט. מדהים. שוקולדים ללא סוף. חנויות. פסלים. בית מוצרט. בית אחותו של מוצרט. בית סבתא מצד דודה של השכנה של מוצרט. כיכר מוצרט.שבוע מוצרט. הכל הכל הכל פולחן אישיות. כמעט כמו בכל מדינה טוטאליטרית טיפוסית.

בין לבין, מסתובבים קצת בעיר, וברחוב הקניות המרכזי שלה.

שוקולד מוצרט ואני

הקתדלה המרכזית בה זכינו לצפות במיסה, כיכר מוצרט (כמובן…), ובית FRUST – שהינו המקום בו המציאו את שוקלד המוצרט (מוצרט קוגל). מוצרט קוגל ?

מוצרט-קוגל (כלומר Mozartkugel – כדור מוצרט) הוא ממתק שיוצר לראשונה בשנת 1890 על ידי הקונדיטור הזלצבורגי פאול פירסט (F?rst), אשר קרא לו על שמו של המלחין האוסטרי הנודע וולפגנג אמדאוס מוצרט. במרכזו של המוצרט-קוגל כדור מרציפן-פיסטוק, המצופה בשכבת נוגט ומעליה שכבת שוקולד כהה. נשמע לא הכי טעים אבל בתכלס, מדובר בטעם גן עדן.

קונדיטוריית פירסט עודנה מייצרת את המצרטים המקוריים בעבודת יד לפי המתכון המקורי, ומוכרת אותם רק בחנויותיה ובאתר האינטרנט שלה. מאחר שהחברה אינה מחזיקה בסימן מסחר על ה"מוצרט-קוגל" (איזה בעסה מטורפת להם), קיימים בשוק כמה וכמה חיקויים, אשר רובם מיוצרים בייצור תעשייתי. היצרנית התעשייתית הגדולה ביותר של מוצרט-קוגל באוסטריה היא חברת מיראבל). לפי פרסומיה מייצרת מיראבל יותר מ-90 מיליון מוצרט-קוגל לשנה, ומייצאת אותם ליותר מ-30 מדינות (בסך הכל ייצרה על פי אותם הפרסומים יותר מ-1.5 מיליארד כדורי מוצרט-קוגל מאז 1945). היצרנית הגדולה ביותר של מוצרט-קוגל בעולם היא החברה הגרמנית רבר, שלפי פרסומיה מייצרת עד חצי מיליון כדורי מוצרט-קוגל ביום ומייצאת ליותר מ-40 מדינות.
הצלחתו של המוצר גררה מספר סכסוכים משפטיים. פאול פירסט ויורשיו דרשו מבית המשפט בלעדיות על השם (אם כי לא על המתכון). תחילה התנהל ההליך רק כנגד יצרנים אוסטריים, אולם מאוחר יותר היו מעורבים בו גם יצרנים גרמניים. בתום ההליך הושג הסכם שחייב את החקיינים להשתמש בשמות אחרים. חברת מיראבל בחרה בשם "מוצרט-קוגל זלצבורגי אמיתי". חברת רבר בחרה בשם "מוצרט-קוגל אמיתי של רבר". בשנת 1996 התעורר סכסוך נוסף בין יורשי פירסט לבין חברת בת של תאגיד המזון השווייצרי נסטלה שביקשה לשווק את "המוצרט-קוגל האוסטרי המקורי". בית המשפט קבע כי רק מוצרי פירסט יכולים להיקרא "מוצרט-קוגל מקורי".
בסוף שנות השבעים התנהל סכסוך נוסף בין מיראבל ורבר. בשנת 1981 הושג הסכם בין ממשלות אוסטריה וגרמניה, שלפיו רק יצרנים אוסטריים יוכלו להשתמש בשם "מוצרט-קוגל". אולם רבר מחתה כנגד ההסכם, ונציבות השוק האירופי בבריסל קבעה כי ההסכם בין אוסטריה לגרמניה משולל תוקף. מה שזכויות יוצרים, או יותר נכון – חוסר זכויות יוצרים עלולים לגרום…

המון מוצרטים.. המון …

ושוב, פולחן האישיות

ובין לבין, התפנתה לה חצי שעה אז היא נוצלה כהלכה לקצת קניות ב – H&M. קניות שלי אגב… ליעד נאלצה להסתפק במראה הנפלא של לראות אותי משלם בקופה….

לאחר מכן, ממשיכים לסיור המאורגן אותו הזמנו מראש – סיור בעקבות צלילי המוזיקה. "צלילי המוזיקה" הוא שמם של מחזמר וסרט מצליחים, המבוססים על ספרה האוטוביוגרפי של מריה פון טראפ, "The Von Trapp Family Singers". הסרט, אשר צולם בזלצבורג ובאתרים נוספים מסביב, הפך לאחת ההצלחות הגדולות ביותר בקולנוע, ואחד הסרטים האהובים ביותר בכל הזמנים. במיוחד על ליעד. בעיקר על ליעד. מדובר בבחורה שיודעת לדקלם את הסרט כאילו מדובר בבחורה עיראקית המדקלמת של חגיגה בסנוקר בכל יום עצמאות אחר הצהריים… לא להאמין.
אז בתכלס, כמו כל סיורי "בעקבות סרט" מדובר ב – 4 שעות של סיורים בעקבות כל אתרי הצילום של צלילה המוזיקה. ארמונות, גנים, גאזיבו. הרים, כנסיית החתונה ושאר סצינות מפורסמות. תכלס, מגניב.

גלויייה

בערב, הופעה. גם היא תחת נושא צלילי המוזיקה. עוד שירים. עוד יצירות. עוד מוזיקה !

פוסט הבא – וינה (Viene)

פוסט קודם – פתיחה

הפעם, מדובר בטיול אחר. לא טרקים. ללא הליכות. עם ליעד. בת זוג. אחריות משותפת. מערכת יחסים. לא מדינת עולם שלישי. וגם לא שני. מערביות מוחלטת. ממש מוחלטת. שוכרים רכב. פתאום בורגני כזה. התבגרתי ? נעלי ההליכה נותרו נעלבות נטושות בארץ. אבל המוצ'ילה הצטרפה. לא כי צריך, פשוט ככה זה כשאין מזוודה… מוזר, או שמא לא?
טוב. אז אחרי לילה ארוך, ונטול שינה, אוכל ושאר דברים שעושים טוב לגוף ולנשמה, נחתנו בוינה.

קבלה מהירה של התיק, מזוודה, ונחיתה בסוכנות הרכב שהגרלנו באינטרנט כהצעה הזולה ביותר. מרגיע משהו. BuchBinder שמה. לי זה עשה אסוסיאצות מוזרות, אבל אולי זה רק אני… גרמנית זאת שפה מוזרה. מאוד.
מקבלים רכב, דנדש משודרג מההצעה הזולה ביותר, ותוך שתי דקות נשטפים ל High Way המטורף של אוסטריה. סוג של כביש 6 שלנו. הרכב, ידני. יענו, גיר ידני. מה הקטע הזה של רכבים ידניים באירופה ? זה כל כך סטאטוס שנות ה – 90…..
נסיעה ארוכה. שלטים בגרמנית. מעט מאוד אנגלית. ארוחה זריזה במקדולנדס. השם ירחם. הכל ירוק ירוק. ופתאום מגיעים לעמק. ירוק ירוק. עצים. אגמים והרים. ירוק ירוק. גלויה או מציאות ?
הגענו לכפר האלשטט (Hallstatt), באזור דאכשטיין שבחבל זאלצבורג (כמה קללות במשפט אחד..) . 70 קילומטר דרומה לזלצבורג. בתכלס, מדובר בפנינה ירוקה לא נורמלית. פשוט לא נורמלית. גלויה כבר אמרתי ? אגב, כל האזור כולל כ – 76 (!!!) אגמים. מדהים. ולנו יש כנרת.


אז מה זה הכפר ?
הכפר כלוא בין חופי אגם האלשטאט (Hallst?tter See) שרוחבו 2 ק"מ בלבד לבין מורדותיו התלולים של רכס דאכשטיין, הממשיכים לעומק של 135 מטר במעמקי האגם הצר. הכפר מונה בערך 1000 תושבים מקומיים.
מעבר ליופיו הבאמת מהמם, הכפר מפורסם משתי סיבות: תרבות האלשטאט אשר הייתה תרבות קלטית מתקופת הברזל המוקדמת, ואשר העניק לה את שמו; ומכרה המלח הראשון בעולם הנמצא בהר המלח (Salzberg)‏. כל אלה הביאו את ארגון אונסק"ו להכריז על הכפר כעל אתר מורשת עולמית בשנת 2001. בשנת 2011 פורסם כי לאחר שאספו במשך שנים מידע על הכפר, החלו הסינים להקים העתק שלו במחוז גואנגדונג. קטע. הם באמת פשוט מעתיקים הכל. בשל עושרו של האזור במלח היו האלשטאט וסביבתה מיושבים כבר לפני אלפי שנים, על ידי אוכלוסייה אשר כרתה את המלח, ארזה אותו בצורת לבבות וסחרה בו. הממצאים המוקדמים ביותר שנמצאו במקום מתוארכים לשנת 5000 לפה"ס לערך.

גלוייה בהלאשטט

עוד גלוייה בהאלשטט

חשבתי להשקות את הפטוניות

ועוד גלוייה

דבר ראשון מחפשים את מקום הלינה שלנו. צימר מול האגם. נשמע מבטיח. כמה מילים על מושג הצימר. מקור המילה הינו בגרמנית – "חדר". ובהחלט, המושג צימר מקבל משמעות חדשה לחלוטין ביחס למקום אליו הגענו. למעשה, מדובר ב – B&B. מלון קטנטן מעץ, עץ ברוך השם לא חסר במדינה הזאת, והכל פשוט מ-ה-מ-ם. הכל נעים. יפה. עץ . מריח טוב. אגם. ברבורים ואווזים. פשוט מהמם. אין ספק שה – VALUE FOR MONEY הוא מטורף בצימרים הללו באוסטריה, גם באופן אבסולוטי ובעיקר באופן יחסי לצימרים, העלאק צימרים, שלנו יש בארץ.

מתמקמים בצימר המדהים שלנלו ומתחילים לטייל. הלוז צפוף ויש להספיק להגיע למכרות המלח של האזור (המכרות הראשונים בעולם). אז טיפוס ראשון. שעה וקצת. במעלה ההר. הכל ירוק ירוק. שוב גלויה. שוב יפה. ומגיעים למכרות מלח.

מעבר ליופיו המרשים של האשלטאט, הכפר מפורסם משתי סיבות: תרבות האלשטאט אשר הייתה תרבות קלטית מתקופת הברזל המוקדמת, ואשר העניק לה את שמו; ומכרה המלח הראשון בעולם הנמצא בהר המלח (Salzberg). בשל עושרו של האזור במלח היו האלשטאט וסביבתה מיושבים כבר לפני אלפי שנים, על ידי אוכלוסייה אשר כרתה את המלח, ארזה אותו בצורת לבבות וסחרה בו. הממצאים המוקדמים ביותר שנמצאו במקום מתוארכים לשנת 5000 לפה"ס לערך. כריית המלח נמשכת עד היום.

מגיעים למכרה, ומקבלים בגדים מיוחדים עם ריפוד קטן להחלקה. בהמשך הסיור נבין למה… השאלה הראשונה שעלתה לי בראש, זה "האם כיבסו את הסכבות האלה ומתי בדיוק ??". כמעט כמו המחשבות שעוברות לי בראש שאני נאלץ לנעול נעלי באולינג המלוות בפטריות של אנשים זרים. מילא… מתחילים להיכנס להר. עמוק יותק. ועמוק יותר. הטמפרטורות יורדות. נהיה קר. לפתע, תדירות הכביסה של הבגדים שקיבלנו הופכת להיות פחות מטרידה. למעשה, מדובר באטרקציה די מגניבה. נכנסים ממש לבטן ההר, מחילות מחילות, ומקבלים שלל הסברים. אופן חציבת המלח, יצירת המלח (שוב… נדידת יבשות. אוקיינוס תטיס שהיה קיים בעבר וכו' וכו'), והאטרקציה המרכזית – מעבר בין המפלסים השונים של החציבה. בכל מפלס קיימות מחילות, והמעבר בין המפלסים מבוצע באמצעות מגלשות מגניבות. בשיא, הצלחנו לגלוש במהירות של 19.7 קמ"ש ? מקום ראשון !
 

חליפת אשפוז

ושוב, גלוייה בהאלשטט

מגלשות על תקן מעליות

רכבת פנים הרית

ביום השני, עשינו פעמינו לכיוון אטרקציה נוספת – מערות קרח. נסיעה קצרה, כרגיל יפה, כרגיל ירוקה ומלאת עצים. המון המון עצים. מסתבר, שכמעט 50% משטחה של אוסטריה מכוסים יערות. מדהים. היא המדינה הכי מיוערת באירופה. ולא סתם חורשות עץ פה ועץ שם, יערות צפופים צפופים. למה לנו אין קצת כאלו ? בכל אופן, אז אחרי עוד יער, מגיעים לרכבל. באופן כללי, ביום השני כבר הספקתי להבין את משמעות המושג רכבל באוסטריה. אם אצלנו בארץ מדובר באטרקציה שזכורה לי בעיקר מהלונה פארק בתל אביב ופעם בכמה שנים מהעינוי המתמשך של עמידה בתור אינסופי בחרמון, אז באוסטריה מדובר בכל רכב לגיטימי ויומיומי כמעט כמו אופניים בהולנד. איפה שלא זורקים אבן באוסטריה, פוגעים ברכבל. עוד הר, ועוד רכבל, ועוד הר ועוד רכבל. מדהים הקטע הזה. אם בתל אביב יש אופניים ללא סוף, אז באוסטריה – רכבלים.

כלי הרכב הכי נפוץ פה

אז דבר ראשון מטפסים לראש ההר. יותר נכון – מרכבלים לראש ההר. אז לוקחים רכבל אחד. ואז עוד רכבל. ופתאום – מטפסים לאזור סקי (בחורף..) ועולים כ – 1500 מטרים. בעשר דקות כמובן. זה יפה, כי ברגל זה היה לוקח יום שלם. באמת ובתמים, אני לא יודע מה עדיף. תחושת הכיבוש הנפלאה המלווה טיפוס מתיש ומייאש, או מונית ישירה לראש ההר.


דוגרי – לא ציפיתי ליופי כזה. פתאום הגענו לשלג !! אהבת חיי !! הולכים בשלג, זורקים שלג. איזה כיף !! דוגרי, הופתעתי. ככה זה, לא באים עם ציפיות ורק מופתעים לטובה. אז מה יש פה ? המון נקודות תצפית, ספסלי שנ"ץ, נקודות תצפית מעל מצוק שנקראת 5 אצבעות (שבכל אצבע יש משהו ייחודי משל עצמה – רצפת זכוכית, משקפת, מסגרת של תמונה ועוד כמה דברים שאני לא ממש זוכר). בקיצור, פשוט אוסף מרהיב של נקודות יפות.

תצפית 5 אצבעות

ששששלללגגגגג

NGC

ועוד ששששלללללגגגגג

לפני הירידה מההר הספקנו לשבת במרפסת מסעדת ההר, שמשמשת בעיקר בחורף גולשי סקי, ולטרוף את האפלשטרודל הראשון שלנו. תכלס, זה תמיד היה לי נשמע קינוח של זקנים. מעפן כזה. בפועל, זה עדיין נשמע לי ככה. עם זאת, מדובר עדיין באחלה קינוח.

אפלשטרודל

ושוב, גלויה..

היעד הבא – מערת הקרח. נשמע מבטיח, וזה משהו שעדיין מעולם לא ראיתי. לפני, שוב, רכבל. מפתיע… אני כמעט ויכול להתרגל לזה…

מערת הקרח Rieseneish?hle נחשבת כמערת הקרח הגדולה ביותר בעולם. הקרח בתוך המערה נוצר כתוצאה מהסתננות מי הגשמים הזורמים בהר דרך חריצים בסלע (סוג של מערת נטיפים). האוויר הקר הזורם במערה מקפיא את המים בשלל צורות מעניינות. עמודים אנכיים, ועמוקים מהתקרה (ממש מערת נטיפים, רק שבמקום עמודי גיר מדובר בעמודי קרח, צורות שנראות כמו מדוזות, נהרות שקפאו ושאר מרעין בישין). בקיץ, זרם המים החמים הזורם במערה ממיס חלק מגושי הקרח, אך מכיוון שכל הזמן נוצרים עוד ועוד קרחונים (מדברים שם על כ – 3 סנטימטר בשנה) אז אין חשש. תמיד יהיה קרח (מה עם ההתחממות הגלובלית ??).

לקחנו סיור מודרך, עם עלם חמודות אוסטרי (רק שאותי הטריד בעיקר מה סבא שלו עשה לפני 60 שנה, וכנראה זה לא היה לשחק דוקים) ועברנו בין האולמות השונים במערה : קתדרלת המלך ארתור, היכל הקרח, קתדרלת פריספל ועוד. מסתבר שמצאו במערה שלדים של דובים שחיו במערה עוד מתקופת הקרח האחרונה. מגניב לחלוטין. חוויה ומראה שעוד לא יצא לי לחוות ולראות.

קרח, או…

נטיפים נטיפים של קרח

באופן כללי, מסתבר שאוסטריה משופעת במערות. מערות ומכרות. מערות ללא סוף שרובן כלל לא התגלו. מערות קרח, מלח, מערות רגילות, נחושת, מערות קרסטיות, מערה עם נהר תת קרקעי וגם המערה הגדולה ביתר בעולם ממוקמת בצפון אוסטריה, ומי שהולך בה עובר למעשה את הגבול (מתחת לאדמה) לגרמניה. שווה סטמפה בדרכון או לא ? בגדול, הסיבה העיקרית לכך היא גיאולוגית. פעם, מזמן מזמן, יבשת גדולה בשם פאנגאה -> נדידת יבשות -> אוקיינוס תטיס שגווע והפך להיות הים התיכון -> אדמה קרסטית -> מערות מרהיבות.

בין לבין, הספקנו לעצור בבית הגולגולות.
האלשטט צפוף בצורה חסר תקנה ובנוי ממש על מורדות ההרים עד לאגם. יחסית אליו, תל אביב נראית פתאום נורא מרווחת. פה, חניה, באמת לא קיימת. מה שמראה שהכל באמת יחסי בחיים….
כל הבתים בנויים אחד על השני בסוג של טרסות, ותכלס, המקום המישורי היחיד הקיים בכפר הוא פני המים למעשה. הזוי…. למעשה, הכפר כל כך תלול שעד לסוף המאה ה- 19 ניתן היה להגיע אליו רק באמצעות שיט על האגם או באמצעות שבילים צרים. האדמה המעטה בין ההרים וגדות האגם נוצלה לבנייה, ואפילו התנועה בין בתי הכפר נעשתה בסירות או בשביל שעבר על המורדות התלולים שמעליו. מצוקת השטח בכפר הביאה לכך שעצמות המתים הוצאו מקבריהם אחת לעשר עד 15 שנים שנים והועברו לאחסון בגלוסקמא, והעצמות הגדולות (רגליים וידיים) והגולגלות אוחסנו בבית העצמות המקומי, שהוקם במאה ה-12. בית הגולגלות מחזיק אוסף של יותר מ-1,200 גולגלות, חלקן צבוע ומעוטר בדוגמאות פרחים ושם הנפטר, בצורה שמזכירה פחות או יותר את נראות הקבר עצמו.


בעבר, לא הייתה ברירה לנפטרים והם הוצאו מבחית הקברות בצורה שוטפת. בין אם הם רצו ובין אם לאו. בעשרים שנים האחרונות, במידה ונפטר מעוניין שגולגלתו תוצג בבית הגולגלות, עליו לבקש זאת מראש. במידה ולא, הוא לא נקבר בכפר. על כן, למעשה, הגולגולת הצעירה ביותר היא משנת 1984. מאז, לא נוספו גולגלות למוזיאון. הזוי משהו, מצד שני זה באמת פתרון מעולה לבעיית נדלן לא קטנה. השאלה היא מתי יתחילו ליישם את זה גם אצלנו בבית קברות ירקון, סגולה וחולון ?? מי צריך את כל הקברים האלה מי ?

בית הגולגלות

גם הקברים, גלויה

כמה שהכפר הזה יפה, וכך גם בית הקברות נראה. הכל ירוק, פורח ומהממם. פשוט לא להאמין.

פוסט הבא – זלצבורג (Saltzburg)

"ומכל מרפסת אז מסתכלות בנחת
יפות גרוזיה וקווקז איזה יופי – פחד! "

אז מה, בעצם ?

אז כנראה שהסיפור הפך להיות נוהל. אבל נוהל טוב. החגים מתקרבים, באופן מפתיע, אולי אפילו מתקרבים מהר מידי, מדברים עם לידיה מאיסתא, כרטיס הטיסה תמיד עולה יותר מידי, אבל יש חופשים אז חייבים לנצל. שוב נשארים בארץ בראש השנה כי חייבים, ומשתדלים להימנע מפרצופים לגבי יום כיפור כי לא נעים. מארגנים שותפה קבועה – אילונה, אקסל טיול מסודר למשעי, משריינים לילה ראשון מראש ויאללה נוסעים.
השותפה הכי טובה בעולם לטיול – הכוונה היא כמובן למוצ'ילה רואת העולם שלי. היעד הפעם הקווקז. נראה כאילו כולם נוסעים. כל הקיר שלי מלא בתמונות של חברי פייסבוק מטיילים, והרגשה שהגיע הזמן להיות שם, לפני שהמקום ייהפך להיות קוסקו הבא. וראבק, אפילו אמא שלי הייתה שם אז לא הגיע הזמן ??

איפה היינו בגיאורגיה ?

במקור, היינו אמורים להיות בגיאורגיה בלבד. אבל מצד שני, מזג האוויר היווה איום לא קטן אז היה צורך לדאוג לתוכניות גיבוי. קצת ארמניה. ואולי אפילו לילה הרפתקני בבאקו של אזרבייג'ן אם פיית הגשם ממש ממש לא תאהב אותנו.
בלי קשר, גיאורגיה היא מדינת כוכב. הכל מתחיל ונגמר בטביליסי. וגם באמצע.



אז התחלנו בטביליסי כמובן. מייד הצפנו הכי צפון שאפשר, בואכה רוסיה – לקזבקי. חזרנו לטביליסי ובדרך עברנו בגורי. המשכנו משם לדויד גארז'ה ושוב טביליסי. למחרת, מצחטה ולאחר מכן, מפתיע, שוב טביליסי. המשכנו לזוגדידי בדרכנו למסטיה, ולאחר מספר ימים נפלאים חזרנו לטביליסי וחצינו את הגבול לירוואן בארמניה. אחרי מספר ימים, שיעבור זעם מזג האוויר, שוב חזרנו לטביליסי ומייד המשכנו לקחתי. לאחר כמה ימים חזרנו לטביליסי למספר ימים נפלאים נוספים ומשם, אין ברירה, כמו תמיד, הביתה. עד לטיול הבא…

מפת גיאורגיה (Georgia Map)

ניווט מהיר

View גיאורגיה וארמניה Armenia & Georgia in a larger map

קצת תמונות

פיקאסה

פליקר

פוסט הבא – טבליסי

"כאשר רוחות ערב נושבות קלות, ארמניה וגרוזיה יוצאות לכלולות
מסתדרת שורה וצועדת בשביל היא
חכמישוילי, אילישוילי, אברמיאן ו- יעקוביאן ו-
מלכישוילי, צידקישוילי, רחמיליאן ו- חכמיליאן ו… "

אז מה, בעצם ?

אז הגענו למספר ימים ספורים כטיול המשך מגיאורגיה.

איפה היינו בארמניה ?

מפת ארמניה (Armenia Map)

ניווט מהיר

View גיאורגיה וארמניה Armenia & Georgia in a larger map

קצת תמונות

פיקאסה