פוסט קודם – נורווגיה פתיחה
היום אחר הצהריים התרחש הפיגוע הנורא בבורגס. מה שכמובן השפיע על כל שדות התעופה והבדיקות הביטחוניות. שילוב עם קיץ והמוני נוסעים. ושילוב עם חום לא הגיוני. ולחות מזעזעת. מעל 30 מעלות ב – 4 לפנות בוקר. פשוט הזוי. מליון אנשים עצבניים, וסתם תחושה מגעילה. כיף זה לא. יאללה. יום ארוך לפנינו.
ממריאים ונוחתים בוינה. לא חשבתי שאהיה בוינה פעמיים בחודש וחצי. כמעט והרגשתי בבית בשדה התעופה השחור ומלא המסדרונות מכוסי הפוליתן ברצפה של וינה. קונקשיין קצרצר ונחיתה באוסלו. סיימנו 2 טיסות מתוך 3.
כל טיסה מורידה אותנו בערך ב – 12 מעלות. הגענו לאוסלו ליום מעונן, 15 מעלות וטפטופים קרירים מידי פעם. איפה אנחנו ואיפה הלחות המז-ע-ז-ע-ת של תל אביב.
גילי חסקין המדריך היה אמור לפגוש אותנו בשדה התעופה אולם מסיבה לא ברורה, שמאוחר יותר התבררה – הוא חולה. אז יצאנו עצמאית לאוסלו. המטרה, שלי לפחות, הייתה – מוזיאון מונק.
אדוארד מונק, נולד בשנת 1863 ונחשב לצייר הלאומי של נורווגיה. חייו היו רצופים טרגדיות ואכזבות, ואלה משתקפים בעבודותיו הרבות. מותן של אמו ואחותו בילדותו נסך מלנכוליה באופיו. בשנת 1881 נסע מונק ללמוד בפריז, שם רכש את יסודות האימפרסיוניזם. בשנת 1892 הגיע מונק לברלין, שם יצר את הטובות שבעבודתו, אך בימים ההם לא זכו היצירות להכרה ולהוקרה, ואף היו שטענו שמדובר ב"עלבון לאמנות". העליות והמורדות בחייו, האשפוז הממושך במוסד לחולי נפש וההכרה באמנותו – ניכרים היטב בתמונותיו ובתחריטיו הרבים.
מונק נפטר בשנת 1994 ותרם לעיר אוסלו את כל העבודות שהיו ברשותו. עבודותיו הרבות פזורות בכל רחבי עולם וסגנונן המיוחד השפיע על אמנים רבים. אז יאללה. נוסעים למוזיאון. לראות את אחד העותקים של תמונת הצעקה, שאחד מהם נמכר לפני כחודש ב – 120 מליון דולר. מטורף.
קונים כרטיס לרכבת, שמכה על פנינו. מכה ? המחיר ! אמנם, באנו עם ציפיות למחירי העיר היקרה בעולם, אולם אין ספק שעוד נכונות לנו הפתעות. רכבת, אוטובוס ומטרו – והגענו למוזיאון, הממוקם מעט בפרברי העיר.
וולאה ? לא משהו בכלל… המוזיאון מכיל כ – 5 חדרים נושאיים (מים, מודלים, יער וכו') כאשר בכל חדר אוסף של מספר תמונות תחת אותו הנושא. וכמובן, חדר אחד המכיל את את ציור הצעקה, עם שני ציורים נוספים תחת אותו נושא.
תכלס, הגעתי למוזיאון הזה בעיקר בשביל לראות את הציור הצעקה.
הצעקה הוא שמה של סדרת ציורים אקספרסיוניסטים והדפסים שנוצרה בין השנים 1893 עד 1910 על ידי מונק. הסדרה מציגה דמות אדם המצוירת בקווים מופשטים וניצבת על גשר עץ על רקע הפיורד של אוסלו, כפי שהוא נשקף מהגבעה של הפרוור אקברג שבאוסלו. העיניים החלולות והפה הפעור נחשבים בעיני רבים לזעקה אילמת כנגד החיים המודרניים. רבים רואים בציורו של מונק את אחד הסמלים החשובים של המאה ה-20 המבטא את החרדה האקזיסטנציאליסטית. ב-2003 סברו כמה אסטרונומים כי השמים האדומים לא היו רק הבעת רגשות או דמיון של הצייר, אלא נבעו מהתפרצות הר-הגעש קרקטואה בשנת 1883, שגרמה לשקיעות מרהיבות באופן בלתי-רגיל ברחבי אירופה בחורף שלאחר מכן. ייתכן שהדמות המוזרה, חסרת-המין שבחזית התמונה קיבלה את השראתה ממומיה פרואנית שמונק עשוי היה לראותה בתערוכה העולמית של פריז (1889). המומיה הזו, אשר נמצאה כורעת בתנוחה עוברית וידיה לצד פניה, הציתה גם את דמיונו של ידידו של מונק, פול גוגן, ושימשה השראה לדמות המרכזית בציורו של גוגן "האומללות האנושית" ("בציר הענבים בארל") ולזקנה בציורו "מאין אנו באים? מה אנו? לאן פנינו?
מבחינתי מדובר ב"עוד ציור”.הייתי תולה אותו בסלון, אבל לשלם עליו 120 מליון דולר ??? גם אם היה לי סכום כזה זה לא היה קורה.
וזהו ! תוך שעה, אפילו אני, החפרן, מיציתי את המוזיאון הקטנטן הזה והלא מקיף בכלל.
הצעקה, מונק
סדרת הצעקה, מונק
נותרה לנו שעה וחצי עד לשעת החזרה לשדה לטיסת ההמשך שלנו, אז סיירנו קצת בעיר. כרגיל, אירופאית, קרירה ומנוכרת. בדיוק כמוני, רק בלי הקטע של האירופאי. בין לבין, עצרנו בסופר 7ELEVEN וקנינו מים. יותר נכון – ניר קנה מים. 30 שקל. ובקבוק אחד כמובן. לא שישייה. לא מכשיר של תמי4. לא מי עדן בר. פאקינג בקבוק של ליטר וחצי. ועוד נדפקנו עם סודה. פאקינג שיט !!! פתאום AMPM נראה כמו הרמי לוי של אוסלו. הזוי כבר אמרתי ?
עצרנו במקדונלדס. לאכול את מדד הביק מק. ככה לימדו אותי ב – MBA. זה המדד האמיתי. אז מדד הביק מק הראה את הארוחה היקרה ביותר – 60 שקל לביגבק. שוב הזוי. מילא הייתי מקבל איזה המבורגר עבה ועסיסי סטייל הלייט בורגר של מוזס. איזה לייטבורגר ואיזה נעליים. מדובר בקציצונת בעובי של בסקוויט, לחמית או פריכית, שבעברה הרחוק מאוד, רחוק מידי, הייתה כנראה משהו שעשה מוווו. מוווות.
בסקוויטבורגר
יאללה. צ'ק אין מחודש, השעה 8 וחצי בערב, השמש במרום השמיים, וממריאים לקוטב.
גם כאן, מדובר בשחיטה לא נורמלית. כרטיס טיסה שעלה (מודה. קצת באשמתי. לוקח אחריות משנית בנושא) 750 דולר. חברת SAS המקומית.
כבר הייתי בלא מעט טיסות/חברות תעופה בחיי. היו טיסות קצרות. היו טיסות ארוכות. בחלקן קיבלתי ארוחה. בחלקן קיבלתי כמה בוטנים. אבל תמיד תמיד קיבלתי מים. המינימום ההכרחי לא ? בסיסי לא? אבל פה ? שום מים ושום נעליים. על כל דבר צריך לשלם. בקבוק מים של שליש ? 21 שקל. סנדויץ משולשים ? 50 שקל. מה העניינים איתכם ? לפחות תה הם נותנים בחינם. כמה זקן זה נשמע. טוב שלא טבלתי גם פרוסת לחם לבן בזה… בכל אופן, לקחתי. פעמיים. גם ניר 🙂 כמו אחרון המוצ'ילרים המגורזנים.
אחרי שעה טיסה, כך לפתע פתאום, התחלנו לראות שלג. הרים הרים של שלג. שלגים שלגים של שלג. טיסה מטורפת, שמיים כחולים, ראות מושלמת והכל מעל שפיצברגן. הקוטב נראה קרוב מתמיד. מהמם ! איזה כיף !
הקוטב הצפוני
הקוטב הצפוני 2
נחתנו בליר. העיר של ארכיפלג האיים שפיצברגן (סברלנד). מסלול נחיתה אחד מצו'קמק, ועם אולם נוסעים מחומם. מסתבר שזה נחוץ. אנחנו בשיא שיא הקיץ, ופאקינג קר. פתאום המעיל והפליז שנארזו ב – 42 מעלות, הפכו להיות מדבר הזוי לדבר מאוד רלוונטי. מקבל את פנינו דוב קוטב באולם הנוסעים. אולם, מפוחלץ, אבל למי אכפת. מבחינתי – זה דוב. כמעט כמו שבבון זה קוף….
צילום ראשון בקוטב הצפוני
דוב קוטב ראשון (ב"ה)
התמקמנו במלון המקומי, וכמובן – יצאנו. לשתות בירה בבאר הכי צפוני בעולם (ומי כמוני מכור לטייטלים המיותרים האלו). עשינו סיבוב בארים תל אביבי בליר. עברנו על כל הבארים בעיירה. כדאי לתאם ציפיות – מדובר כולה ב – 3 בארים…. סיבוב בארים קצת גדול על הנושא, אבל עדיין משעשע. בירה מקומית אין אז הסתפקנו בקרלסברג.
הבר הכי הכי צפוני בעולם
הכי צפוני, ונתקענו עם קרלסברג
מסתובבים בעיר. השמש במרכז השמיים. ואני תוהה לעצמי, איפה כולם ? למה אין אף אחד ברחובות. ואז קולטים – השעה 3 בבוקר…. אמנם אור, אבל אנשים במיטה.. הבנתי כבר שכנראה כל שינה פה היא שנ"ץ באור יום מלא. ממש ממש מוזר. אולי אפילו מציק קצת. מצד שני, השמש הזאת מכניסה אדרנלין מטורף ומסלקת את העייפות. וראבק. לא ישנתי כמעט 40 שעות. מצד שני, צריך לישון. מעניין אם אני אתרגל לזה. לכאורה, נכנסים לג'ט לג תמידי לשבוע הקרוב. בין לבין, רואים שיש מנורות ברחוב. תאורת רחוב. תכלס, זה הדבר הכי לא שימושי שיש פה בליר. אבל רק בקיץ תאורת הרחוב לא דולקת לשנייה. מצד שני בחורף, היא כנראה לא כבה לשנייה. איך חיים ככה ?? הזוי. אז מה זאת למעשה השמש ? השמש הינה "שמש חצות", והינה תופעת טבע המתרחשת בחודשי הקיץ בקווי רוחב בסביבת החוג הארקטי וצפונה לו ובסביבת החוג האנטארקטי ודרומה לו (כלומר צפונית לחוג הקוטב הצפוני ('30 66° צפון) ודרומית לחוג הקוטב הדרומי ('30 66° דרום)), ובה השמש נראית בחצות הליל.
פוסט הבא – ליר
